אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃
תפארת שלמה
אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב כו' ומחר אעשה כדבר המלך. יש להבין בענין הזה מ"ש כאן במגילה בלשון ומחר אעשה. גם בפ' בשלח אצל מלחמת עמלק כתיב ג"כ מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. מפני מה הרחיבו הזמן על יום מחר הלא אין מעצור להוושע תיכף באותו היום. גם צריך להתבונן בענין מצות מחיית עמלק שנצטוו בזמן משה רבינו ע"ה ואח"כ בימי שמואל הנביא ושאול המלך שנצטוו ג"כ ובין כך עבר זמן רב בערך ת' שנה. ועוד אח"כ מאותו הזמן עד ימי מרדכי ואסתר הי' ג"כ יותר מארבע מאות שנה. ונקדים מה שמצינו בגמ' (סנהדרין דף כ' ע"ב) תני' א"ר יוסי שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות להם מלך ולמחות שם עמלק ולבנות בית הבחירה. ומדייק הג' ועדיין אינו יודע אם מחיית עמלק קודם או בנין בהמ"ק קודם ת"ל והי' בהניח ד' אלהיך וכו' והי' המקום אשר יבחר ד' ש"מ מחיית עמלק קודם. נמצא מוכח מזה שבנין בהמ"ק תולה במחיית עמלק ואי אפשר להיות בנין בהמ"ק עד אשר יקיימו מצות מחיית עמלק. והענין הוא כי שורש קליפת עמלק הוא רצועה מרדות לישראל והיא גורמת הפירוד ומונעת את ישראל לכנוס לארץ ישראל כמ"ש עמלק יושב בארץ הנגב. והם ג"כ המעכבים תמיד בעת הגאולה לבנות בהמ"ק. לכן נצטוו למחות מקודם שם עמלק ואח"כ לבנות בית הבחירה כי אי אפשר לבנות מקודם. והענין הוא כי קליפת עמלק הוא מדמעת העשוקים ני"ק הנפזרים בין החיצונים ע"י מקרה לילה ח"ו. וז"ש בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. וכ"נ וקרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ ואח"כ והביאנו לציון עירך ברנה. וז"ש ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים. כי כל זמן שהניצוצות ח"ו הם מפוזרים ונבלעים ביניהם אז יש להם שליטה על בנ"י. וז"ש וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך. וזה ג"כ סמיכת הברכות בשמ"ע מקבץ "נדחי "עמו "ישראל ר"ת עולה ק"ל שהוא העלאת הניצוצות ע"י השם הגדול היוצא מפסוק "חיל "בלע "ויקיאנו כיל"ח. ואח"כ אומרים ברכת השיבה שופטינו כו' ולמלשינים אל תהי תקוה. כי הם המלשינים על בנ"י מחמת הני"ק הנפזרים ביניהם. ואח"כ אומרים ברכת ולירושלים עירך ברחמים תשוב כו' כי הכל תלוים בזה. [וזה מבואר בפ' התשובה בפ' נצבים. ושב ד' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וכו' אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו'. והביאך ד' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וכו' מבואר הדבר שקודם ביאת ישראל לארץ ישראל צריך מקודם לקבץ הנדחים דהיינו הניצוצות שבאים ממקרים רעים ר"ל. ולזה נכון מה שיש לעיין שבתחלת הפרשה נאמר ושבת כו' אתה ובניך וכו' וכאן נאמר ומל ד' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך. כאן נאמר בניך וכאן נאמר זרעך. וק"ל ע"כ. מכי"ק]. וזה הי' הענין במצות עליית הרגל דכתיב יראה כל זכורך כו' פי' להעלות כל הני"ק כמ"ש וישא יעקב את רגליו כי יעקב אבינו הי' נשמר מזה כמ"ש כוחי וראשית אוני. ולזה הי' מועיל עליית הרגל שיהיו ישראל יושבים לבטח בארצם כמ"ש ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כו' לכן בכל עת אשר הי' קרוב לבנין בהמ"ק נתעורר כוחו של עמלק לעכב אותם כמ"ש אשר קרך בדרך רמז על ענין קרי ר"ל. וגם עתה כאשר הגיע עת לחננה בבנין בית שני לפי מלאות לבבל שבעים שנה כמ"ש בגמ' שטעו בחשבונם עמד לנגדם קליפת עמלק המן הרשע אשר מאז הוא רצועה מרדות לישראל מחמת כי יניקתו הי' מן הני"ק הנפזרים ומלא את בטנו מהם כמ"ש צורר כל היהודים. כמ"ש בלשון צורר אדם כו'. לכן הי' בכוחו לשלוט בהם באותו הגזירה להרוג ולאבד כו' כמ"ש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. הם מקרי לילה ח"ו ע"י השינה שנפלו הני"ק בין החיצונים. ולמלך אין שוה להניחם ולזה מצא ידו לעשו' כרצונו ח"ו כמבו' בכתבי האריז"ל: