קישורים על במדבר א:א

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד. במ"ר פ' זו למה במדבר סיני כו' בג' דברים ניתנה תורה באש ובמים ובמדבר כ'ו ולמה ניתנה תורה באש ובמים ובמדבר כו' ולמה ניתנה תורה בג"ד אלו כו' במדבר כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות החכמה והתורה. והנה ענין אש ומים שניתנה תורה בהם אין להם שום שייכות לפ' זו. ואפילו במדבר משום שהוזכר כאן במדבר סיני. מ"מ טפי הו"ל להמדרש לקבוע דרשתם בפ' יתרו בשעת מתן תורה שהוזכר גם כן מדבר ביום הזה באו מדבר סיני. אך הענין עפמ"ש בזוהר הקדוש ר"פ זו על מה שנאמר במדבר סיני באוהל מועד. כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו בעא קוב"ה למפקד חילוי דאורייתא כמה חיילין אינון דאורייתא וכמה חיילין אינון דמשכנא. והוא עפמ"ש (במשנה סוף תענית) עה"פ בעטרה שעטרה לו אמו וגו' ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב. והיינו בעטרה שעטרה לו אמו הם הב' כתרים נעשה ונשמע. שבשעת מתן תורה עטרו ישראל להקב"ה בב' עטרות אלו. וכמו שנדרש במדרש (שיר השירים ג' ט') מהו בעטרה שעטרה לו אמו כו' ולא זז מחבבן עד שקראן אמו שנאמר כו' והיינו אמו כנסת ישראל. ואז עטר הקב"ה לישראל גם כן בב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. ולאחר הקלקול איתא במ"ר (יתרו סו"פ כ"ז) שברתם נעשה הזהרו בנשמע. ובבנין בית המקדש נתקן גם נעשה. וזהו ביום חתונתו זה מתן תורה כתר נשמע וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש הוא כתר נעשה ששם עיקר ושורש מקום העבודה. וזה כמה חיילין אינון דאורייתא שכל אחד מישראל יש לו שורש באות מד"ת. כמ"ש בסה"ק ס"ר אותיות לתורה ומרומז בר"ת ישרא"ל כידוע. ואף שאין החשבון מכוון רק הרבה אותיות הם מורכבים מב' או מג' ל' כ' ו'. א' י' ו' י' וכדומה. וכל א' מישראל שורש נשמתו אות או חלק מאות בד"ת וזהו חיילין דאורייתא. וחיילין דמשכנא היינו שכל אחד מישראל יש בלבו השראת השכינה כמ"ש (רע"מ פנחס ר"ל ע"א) איהי אמונה שעל ידי שמצייר בלבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה (הג"ה ריש או"ח) והוא כנגד כתר נעשה. ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. ובתנחומא (פ' נח) שהתורה שבעל פה בא רק על ידי עמל ויגיעה שאין אדם זוכה לה אלא אם כן משליך כל עניני עולם הזה. שיש בה צער גדול ונדוד שינה כו'. וע"ז הביא המדרש כאן הפ' באוהל מועד שבא אחר הקלקול שאז הוצרך התורה שבעל פה לתקן הרב כעס כמש"נ כי ברב חכמה רב כעס (כמו שנת' כ"פ) וע"ז דרשו כאן במדבר שאין אדם זוכה לד"ת שיוקבעו בלבו שהוא התורה שבעל פה לתקן הרב כעס שהיה על ידי נתינת לוחות שניות כמו"ש במ"ר (תשא פ' מ"ו) עה"פ כי כפלים לתושי'. רק מי שמשים עצמו הפקר כמדבר. ואחר כך כתיב ויתילדו על משפחותם ופרש"י להביא כתב יחוסן. והרמב"ן הק' ע"ז ע"ש. וי"ל פי' ויתילדו שנולדו ונעשו ברי' חדשה. שזכו לנפשות חדשות. והיינו על ידי המספר שהזכירו שמותם ושמות אביהן לפני הקב"ה ומשה רבינו ע"ה והנשיאים וכמו"ש גם הרמב"ן. על ידי זה זכו לנפשות חדשות. וזהו חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא:

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד. בזוהר הקדוש (ר"פ זו) אי באוהל מועד אמאי במדבר סיני אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. הוא ענין יחוד קוב"ה ושכינתי'. דקוב"ה תורה אקרי (זוהר הקדוש בשלח ס' ע"א) ומשכן נקרא שכינתא אני ה' השוכן בתוך בני ישראל. והס' הזה נקרא חומש הפקודים שענין קדושתו הוא הפקודים. וכתיב תפקדו אותם אתה ואהרן דמשה רבינו ע"ה שורש ד"ת חיילין דאורייתא ואהרן שורש העבודה חיילין דמשכנא. וז"ש במדרש (ב"ר פ"ג) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך זה ס' במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. יוצאי מצרים היינו המקבלים תורה שבכתב שהוא תורה אור קוב"ה תורה איקרי כנ"ל. ובאי הארץ הוא בחי' תורה שבעל פה כמש"נ כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. דבר ה' זו הלכה (שבת קל"ח:) והוא מדת יום ומדת לילה. וכמ"ש בתנחומא (תשא ל"ו) ובתרגום יונתן ומהיכן היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה כשהיה תורה שבעל פה יודע שהוא לילה. וזהו פי' בין החושך שעל העוסקים בתורה שבעל פה כתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (תנחו' נח ג'). וכן על אברהם אבינו ע"ה איתא (ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם שהיה הראשון שלמד תורה שממנו התחיל הב' אלפים תורה. ולחושך קרא לילה איתא (זוה"ק ח"א קמ"ב ע"א) דא יצחק דאיהו חושך שיצחק קיבל כבר מאברהם אבינו ע"ה שהוא בחינת תורה שבעל פה. ומש"ה סעודת ליל שבת סדרה האר"י הק' ז"ל כנגד יצחק אבינו ע"ה. ומשה רבינו ע"ה פקד את שניהם יוצאי מצרים ובאי הארץ. שזה הכניס משה רבינו ע"ה בישראל כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו שהשבת הוא חלקו. ושבת כולל קדושת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שזכרנו מהגמ' וזוה"ק. והוא הכניס בישראל המספר חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא יחוד קוב"ה ושכינתי':

פ' במדבר קורין תמיד קודם חג השבועות אחר התוכחה של פ' בחקותי שהוא כדי שתכלה השנה וקללותי'. וכמו כן קורין פ' נצבים קודם ר"ה אחר התוכחה שבמתן תורה שהוא גם כן כדי שתכלה השנה כו' כדברי חז"ל (מגילה ל"א:) והיינו שלאחר התוכחה קורין אתם נצבים היום כולכם וגו' שלאחר התוכחה והיסורין נתבררו כל פרטי נפשות ישראל איך שיהיה מחוטב עציך וגו' שכולם יש להם שורש בהקדושה. וכמו כן בפ' במדבר נתבררו כל פרטי נפשות שיש להם מספר וכולם נכללים בשורש הקדושה כדאיתא בזוהר הקדוש (ריש פ' זו) דאתו למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. כי כולם המה חיילין דמשכנא כי הקרבנות היו ממחצית השקלים של כל פרטי נפשות מישראל. וגם חיילין דאורייתא הם כולם כדאיתא במדרש על פסוק ע"פ אל כל קהלכם שאם היה חסר אפילו נפש אחת מישראל לא היה ניתן להם התורה. ואיתא במדרש רבה פ' זו על פ' והיה מספר בני ישראל וגו' שבשלשה ברכות נתברכו ישראל. ככוכבים וכחול וכעפר הארץ. ברכת הכוכבים ניתן לאברהם והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וספור הכוכבים וגו'. וברכת החול ניתן ליצחק וכחול אשר על שפת הים. וברכת העפר ניתן ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ והיינו כי בחי' אברהם אבינו ע"ה היה לזכך נפשו לישא עיניו למרום בתשוקה גדולה להתדבק בו ית'. ונגד זה נאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך במדריגה זו. ובחי' יצחק אבינו ע"ה היה מדת הגבורה להיות גבור הכובש את יצרו לכן ניתן לו ברכת החול שעל שפת הים כדאיתא ניתן לו ברכת החול שעל שפת הים כדאיתא במדרש (תנחומא פ' חוקת) ע"פ ויתן ה' חכמה לשלמה כחול שעל שפת הים מה החול גדר לים כך חכמתו של שלמה היה לגדר בפני יצרו. כי מי הים רומזים על תאוות ההיפך כמש"נ כהמות ימים יהמיון ועל ידי ברכת החול יש לכל פרט נפש הכח להיות כובש את יצרו. וברכת עפר הארץ ניתן ליעקב אבינו ע"ה שגם אם חלילה שום נפש מישראל יהיה נטבע בשפל המדרגה עד לעפר ח"ו יוכל להתברר ולהיות חוסה בשם ה' אחר תשובה שלימה שהכל היה בהשגחה מרצונו יתברך: