קישורים על במדבר א:ב

שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃

תפארת שלמה

שאו את ראש בנ"י כו' ואתכ' יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. הנראה לרמז בזה גודל מעלת דיבוק בת"ח וצדיקי הדור כי הם המביאים את האדם ליראת שמים כמ"ש במשרע"ה וייראו מגשת אליו. מחמת שהיו נגשים אליו בראי' בעלמא קנו כשהיו מסתכלים בו הי' בוער בקרבם יראת שמים. וזהו בחי' השקה כמ"ש במתני' משיקין בכלי אבן לטהרו ע"י החיבור מים למים. וז"ש ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין . כי ביין לא מהני השקה רק במים והתורה נמשלה כמים. לכן גם במתן תורה כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה הי' להם התדבקות בהש"י ב"ה. וכן הוא במעלת הצדיקים כל המחובר לטהור טהור. ואשרי למי שמתקשר עמהם אף שהוא בשפל המדריגה הנה בכח הצדיק להעלותו. וזה שמצינו בדור המדבר כל זמן שהיו מחוברים למשרע"ה ישבו בטח ושאנן בלי שום פגע וכאשר התחילו לריב עמו ירדו מטה מטה ושלט בהם היצה"ר גם האויבים שלטו בהם. וז"ש צדיק כתמר יפרח. כי הצדיק הוא כמו האילן וכל התלמידים הם הענפים המסתעפים בו. וכאשר האילן פורח לעשות פרי גם כל הענפים יעשו פרי עמו. וזה הרמז במשנה זבחים פ"ט משנה ה' הצמר שבראשי הכבשים ועצמות וגידין כל זמן שהם מחוברים יעלו פרשו לא יעלו. רמז לאנשים פחותי הערך שהם כמו עצמות וגידין אם הם מחוברים לצדיק יעלו גם הם עמו. פרשו ח"ו ממנו לא יעלו. וזה הרמז בפסוק הנ"ל ואתכם יהיו פי' אם הם מחוברים עמכם. איש איש למטה. אף אם הוא למטה במדריגה. ראש לבית אבותיו הוא. יכול להעלות למעלה ראש. אך העיקר להיות טפל ובטל להצדיק ולא יגבה לבו. כמ"ש כל הנטפל לשם מאחריו אינו נמחק אבל לפניו נמחק. כי האיש אשר ירים לבבו ועומד לפניו הוא בהיפך ח"ו. גם לרמז במעלת הצדיק שצריך להיות בתכלית הענוה אז יכול להנהיג הדור כמ"ש משה ואהרן בכהניו כו' ה' אלהינו אתה עניתם אל נושא היית להם. פי' כל מה שהיית מנשאם ועולים במעלה היו יותר בתכלית השפלות עי"ז וכאשר יענו אותו כן ירבה כל מה שהיו יותר בעניוות כן ירבה. אני אשכון את דכא. השכינה שורה על הצדיק שהוא שפל בעיניו. להחיות רוח שפלים ולב נדכאים. כי עי"ז בכח הצדיק להחיות ולהרים גם כל השפלים והנדכאים כנ"ל: א"י ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. הנ"ל לרמ' על צדיקי הדור לקרב לכל איש מבני ישראל לבל ידח ממנו נדח. כי האמנם הוא בדרגא שפילה מאד מ"מ הלא מקור מחצב נשמתו הוא חלק אלקי ממעל מבני אברהם יצחק ויעקב אשר בעבורם נברא העולם. וז"ש ואתכם יהיו איש איש למטה מ"מ יהי עמכם יחד בצוותא כי הלא ראש לבית אבותיו הוא שמקור מחצבתם מאבות העולם. גם אבות הוא רצון כי כן עלו במחשבה:
שאל רבBookmarkShareCopy

פרי צדיק

שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם וגו'. הנה חשב כאן ה' לשונות א' למשפחותם לבית אבותם. ב' במספר שמות. ג' כל זכר לגולגולתם. ד' מבן עשרים שנה ומעלה. ה' כל יוצא צבא בישראל. וכן נזכרו כל הלשונות האלו במספר כל שבט ושבט. וכן בפ' ויתילדו וגו' נזכרו ד' הלשונות. ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. ב' במספר שמות. ג' מבן עשרים שנה ומעלה ד' לגולגלתם. לבד כל יוצאי צבא שלא נזכר. ונראה שהוא עפמ"ש הרמב"ן ז"ל פי' כל יוצא צבא כל היוצאים להקהל בעדה כי הנערים לא יקהילו בתוך העדה. ולכן כיון שבפ' ויתילדו התחיל ואת כל העדה הקהילו לא הוצרך לכתוב כל יוצא צבא כיון שהנקהלים בעדה הם יוצא צבא. וצריך להבין ענין ה' הלשונות שהוזכרו בציווי ואחר כך בקיום המצוה ויתילדו ואחר כך במספר כל שבט ושבט. והענין שהמספר היה לידע מספר חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא כמו"ש בזוה"ק (ר"פ זו) עמש"נ במדבר סיני באוהל מועד חד לאורייתא וחד למשכנא. והנה אמרו ז"ל שהנפש זוכין משעת יצירה והרוח זוכין כשנעשה בן י"ג שנה. והנשמה כשנעשה בן כ' שנה. והוא דנר ה' נשמת אדם. נר לרגלי דברים ואור לנתיבתי. שכל א' מישראל יש לו נר מיוחד הד"ת המאירים לו. ועז"נ מבן עשרים שנה ומעלה נגד חיילין דאורייתא שזה זוכין כשהוא בן כ' וזוכה לנשמה. כל יוצא צבא נגד חיילין דמשכנא שבנדבות המשכן כתיב ויקהל משה את כל עדת וגו' שהוא כל יוצאי צבא הנקהלים וכמו"ש הרמב"ן ז"ל. ואמר כל זכר לגלגלותם היינו ליתן הכופר נפש לתקן העבר. ואמר במספר שמות עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' ויתילדו על משפחותם וגו' שפירש"י הביאו ספרי יחוסיהן ועידי חזקת לידתם כו' והק' הרמב"ן ז"ל ע"ז וכ' שלא היה נצרך רק כל אחד לבד מה שהביא שקלו לפני משה כו' אמר אני פלוני נולדתי לפלוני משבט פלוני. ויתכן ליישב פירש"י דמ"מ הוצרכו להביא עידי חזקת לידתם שלא יבוא מי לערער עליהם כמו שהיה הבן מצרי שרצה ליטע אהלו בשבט אמו. אף שאחת היתה ופרסמה הכ' והשי"ת העיד עליהם. כמש"נ שבטי יה עדות לישראל (ב"ר פ' ע"ט) מ"מ הוצרכו להביא ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כפירש"י להוציא מלעז וערעור. וזש"נ למשפחותם לבית אבותם. ואמר במספר שמות שלב זה הוזכר כל אחד שמו ושם אביו לפני משה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל והוא כדי שיתפללו עליהם. וכעין מ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' ויהי כל פקודי בני ישראל וגו' שהיה המצוה שימנו לפני משה ואהרן שישימו עליהם עינם לטובה ויבקשו עליהם רחמים ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וכדומה. וזה הענין ה' הלשונות שנזכרו בכל פעם כאמור. וזה הענין שהיה המצוה להיות המפקד על ידי משה ואהרן שהנשיאים. דמשה היה לענין חיילין דאורייתא שכל נפש יש לו חלק בתורה והוא אות או חלק מאות בס"ת מה שבאם יחסר האות או חלק מהאות בהס"ת יופסל. ומשה רבינו ע"ה היה שורש כל הס"ר נפשות שהם אותיות התורה והתורה נקראת על שמו תורת משה. ואהרן לענין חיילין דמשכנא שאהרן שורש העבודה כהנים בעבודתן. והוא כנגד לשון כל יוצא צבא בישראל כאמור. והנשיאים כנגד למשפחותם לבית אבותם שעסק שלהם היה לישא כל אחד אות של שבטו היינו שקשור בשורש בהשי"ת. כמש"נ בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית כמ"ש הרע"מ בס' ע"מ נפש האב מזל לבן. וכן מורה ע"ז הנשיא שהוא מלך ואיתא בס' יצירה לב בנפש כמלך במלחמה שהמלך כמו הלב וכתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים וכן המלך חיות של העולם. והנשיא חיות השבט. ובזוה"ק (ח"ג ק"ט ע"ב) כשנמנו הנשמות דבעלי מדות מע"ס נמנו נשיאי ישראל כנגד מדת כתר. והיינו שכל נשיא בירר שבטו שקשורים במזלא שהוא עתיקא מדת כתר וכ"ע איהו כתר מלכות. וכנגד זה לשון למשפחותם לבית אבותם:
שאל רבBookmarkShareCopy

פרי צדיק

שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם. במספר שמות כל זכר לגלגלותם. לשון שאו הביא הרמב"ן ז"ל מפירש"י ואחר כך מצא כן במ"ר שהוא נדרש לגנאי סב רישא דפלן מלשון ישא פרעה הכ' אצל שר האופים. ומש"ה בשבט לוי כתיב פקוד. והק' הרמב"ן ז"ל לפי"ז במנין באי הארץ למה כתיב שאו וגו' והלא לא מתו. והביא מ"ר ויקרא שדרש לשון תלוי ראש אין שאו אלא לשון גדולה כו' כשם שיש לי תלוי ראש שנאמר והמתנשא לכל לראש אף לכם עשיתי תלוי ראש עיי"ש. אך באמת יש לפרש לשבח ולהיפך. וכמ"ש הרמב"ן אם יזכו יעלו לגדולה ואם לאו ימותו כולם. ולכן אפשר לתרץ מה שנאמר בפ' פנחס לשון שאו את ראש כיון שעדיין יכול היצר הרע לשלוט בהן ויוכל להיות ח"ו כמו לדור יוצאי מצרים שפיר נכתב לשון שאז שנדרש לכאן ולכאן. והנה נצטוו משה ואהרן להרים קרן לישראל בכל הע"ס עד עתיקא. וזה שנאמר לבית אבותם שכולל הג' מדות חג"ת שהאבות מרכבה להן. וכן משה ואהרן שהם נגד נצח והוד גם כן נקראו אבות עפמ"ש (סנהדרין י"ט:) תולדות אהרן ומשה כו' שכל המלמד בן חבירו תורה מעה"כ כאלו ילדו. ומשה ואהרן רבותיהן של ישראל משה הוריד כל הד"ת לארץ ואהרן מקרבן לתורה. משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא (זח"ג כ' א' וש"מ) ולכן נקראו גם כן אבות. יוסף איתר בזוהר הקדוש (ח"א קע"ו ב') ויעקב ויוסף כחדא אינון ונקרא יוסף גם כן אב וכל ישראל נקראו על שמו שארית יוסף וכן חכמה ובינה מכונים אבא ואמא והם גם כן בכלל לבית אבותם. נמצא בלשון לבית אבותם נכלל כל הח' מדות מחכמה עד יסוד. ונאמר שאו את רא"ש כל עדת לגלגלותם. גלגלותם מורה עד השורש עד כ"ע קרקפתא דתפילין. [וזש"נ בשבט ראובן ושמעון עוד הפעם לגלגלותם. שב' שבטים אלו הוצרך משה רבינו להרים בפרט. כעין מש"נ יחי ראובן וגו' ויע"א בברכותיו קנטרן]. וכן לשון במספר שמות מורה ע"ז. ששם כל האדם הוא שורש החיים שלו כמ"ש בסה"ק נפש חיה הוא שמו. ונאמר למשפחותם וכן נאמר במספר תולדותם למשפחותם. י"ל שהוא מה שנאמר אחר כך ויתילדו על משפחותם ופירש"י הביאו ספרי יחוסיהם. והרמב"ן ז"ל הקשה ע"ז וכ' שאינו נראה שיוצרכו עדים ושטר יחוס. ולפי עניננו יתכן לפרש ויתילדו על משפחותם היינו ההשתדלות מצד האדם וזהו כונת רש"י ז"ל להביא ספרי יחוסיהן. וזהו נגד מדת מלכות שבת דמעלי שבתא איהי יראה ושריא בה יראה. ראשית חכמה יראת ה' וזהו מצד האדם מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' וזהו פי' תולדותם לתקן שורש הפגם בתולדה. הן בעוון חוללתי עוון מלא (מ"ר ר"פ תזריע) ובחטא יחמתני אמי. וזהו עטיו של נחש להרגיש הנאת הגוף וכמש"ש שאפילו חסיד שבחסידים כו'. וכמו שאמרנו במה שאומרים ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם שאז הזמן לתקן שורש הפגם מה שהוא מתולדה מהנחש שהטיל זוהמא בחוה (שבת קמ"ו.) וזהו ההשתדלות מצד האדם. ולכן גם במנין באי הארץ כ' שאו את ראש כל עדת בני ישראל שגם שם הוצרכו לישא את ראש בני ישראל עד השורש להתברר בכל ע"ס. וזה הנשיאות ראש הוצרך להיות על ידי משה ואהרן ונשיא כל שבט שהם שרש קדושת ישראל. מה שאין כן בשבט לוי לא הוצרכו לנשיאת ראש ולכן כתיב פקוד את בני לוי ולא כתיב גם כן במספר שמות לגלגלותם (ונת' במ"א) וכן במנין באי הארץ לא כ' במספר שמות לגלגלותם דשם מדבר משורש תורה שבעל פה שיש בכל אחד מישראל ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. ומ"מ כתיב שאו את ראש כל עדת בני ישראל אמר. לשון כל עדת בני ישראל שכל א' מישראל ראוי לנשיאת ראש עד כ"ע ע"י שמירת שבת שזוכין להתגלות עתיקא. כשמקבלים עליהם עומ"ש. בסעודת דמעלי שבתא על ידי היראה ראשית חכמה יראת ד' על ידי ההשתדלות מצדם. זוכין אחר כך להתגלות עתיקא בשבת דיומא בסעודתא דעתיקא להתברר עד השורש עד כ"ע:
שאל רבBookmarkShareCopy