קישורים על במדבר ט:ו

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא כו'. נראה לרמז בתיבת ביום ההוא. דהנה נאמר יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא וכמ"ש והגדת לבנך ביום ההוא. והרמוז מבואר בכוונת האר"י ז"ל שביום ההוא מרמז על לעתיד שנאמר ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד. שהוא התגלות האור ע"י חסד העליון שנקרא יום ההוא דאשתמודע לעילא כיל"ח וכן ביצי"מ נאמר ביום ההוא מורה על ההתנוצצות אור החסד עתיקא קדישא שנתגלה בלילה ההיא. וע"ז המצוה של והגדת לבנך ביום ההוא לשון הגדה הוא לשון המשכה אור החסד עליון להתגלות כנודע שם. והנה זה שמרמז הכתוב בזה. שהיו טמאים ולא יכלו לעשות הפסח בכוונה גדולה הזאת להמשיך האור הגדול ההוא כאשר היו טמאים שזהו לשון פסח לשון קפיצה שביציאת מצרים הי' ההארה הגדולה שלא דרך דרגין כיל"ח. וזהו שלא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא בכוונה של יום ההוא הגדול כנ"ל. והנה בזה מיושב דברי הרמב"ם ז"ל בפרק וי"ו מהלכות קרבן פסח וז"ל שם. טמא מת שחל שביעי שלו להיות בי"ד אע"פ שטבל והוזה עליו כו' אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני שנאמר ויהי אנשים אשר היו כנ"ל ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא מפי השמועה למדו שיום ז' שלהם הי' בע"פ. והראב"ד ז"ל השיג עליו דס"ל שוחטין וזורקין על טבול יום ע"ש. אך לפי הנ"ל ניחא דעיקר הכוונה מהלימוד המקרא הזה הוא מלשון ביום ההוא שהוא הרמוז על המשכת האור של ביום ההוא למעשה הפסח ולכך לא יכלו לעשות הפסח כנ"ל ולכן אין לדמות זה למאי דשוחטין וזורקין על טבול יום כנ"ל. (והבן כי נכתב בקיצור):

(פ' בהעלתך) ויהיו אנשים וכו' ויאמרו האנשים ההמה כו' למה נגרע לבלתי הקרב את קרבן ד' במועדו בתוך בני ישראל. ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ד' לכם. יש להעיר בלשון עמדו ואשמעה שלא מצינו כמוהו עוד והול"ל ויקרב משה את משפטן לפני ד' וכדומה. ומה השיב להם בזה מה שאמר להם עמדו וכו'. אך הנה נודע כי האדם ההולך לפני ד' גם אם ישיג איזה מעלה והתלהבות בעבודת השם עכ"ז צריך התחזקות ושמירה מעולה בעצמו לבל יפול ממדריגתו חלילה באשר עינינו הרואות שהאדם עומד בתפלה ואומר בהתלהבות הללוי' ותוך כדי דיבור טרם אמרו שנית הללוי' מחשבתו נסוג אחור ומתקרר מההתלהבות כי האדם עומד תמיד בחזקה העשוי' להשתנות לכן כתי' בתורה חזק ואמץ. והנה כבוא האנשים האלו אל משה בכוונתם העצומה במר נפשם כי נגע עד לבבם אד חסרון עבודת הפסח שלא הקריבו מבמועדו כאמרם למה נגרע כו'. אולי והלואי שאנחנו היינו מתמרמרים כזאת על חסרון העבודה הזאת של קרבן פסח אשר נתבטל ממנו בחורבן בהמ"ק זה קרוב לאלפים שנה. והאנשים האלו היו בשנה ראשונה עכ"ז נתעורר לבבם ונגעה בם עד הנפש חסרון העבודה זאת. והנה כאשר הם התעוררו בעצם הקדושה לעבודת הש"י. הנה עי"כ כמוהו גם משה רבינו עליו השלום התעורר ברוח ד' אשר עליו מאד להתקרב לד' לשמוע הדיבור מפי הקב"ה כי מעלת הצדיק תתנשא ע"י מעלת הדור כידוע. והנה לכך כאשר רצה משה רבינו עליו השלום להתקרב לשמוע דיבור מפי השכינה אמר והזהיר להם עמדו נא והתחזקו עוד במעלתכם וכוונה הרצוי' הזאת כדי שאוכל לשמוע מה יצוה ד' לכם. כי על ידכם יבא הדיבור מפי השכינה אלי ואם תפול לבבכם לא אוכל לשמוע עוד כמו שמביא רש"י ובמד"ר שאמר משה לישראל על ידכם בא הדיבור ונדבר עמי והבן: