דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה׃
תוספתא (ליברמן)
אילו עושין את השני, הזבין, והזבות, הנדות, והיולדות, האנוסין, והשוגגין, והמזידין, והמצורעין, ובועלי נדות, ומי שהיה טמא, או בדרך רחוקה, אם כן למה נאמ' טמא, או בדרך רחוקה, שבא הכת' לפוטרו מן ההכרת.
תוספתא (ליברמן)
אמ' ר' יוסה לפיכך נקוד על היֹ, כלומ' לא מפני שהיא רחוקה ודיי, אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. ר' יוסה הגלילי או' דרך רחוקה, שומע אני מהלך יום אחד, או שני ימים, או שלשה ימים, כשהוא אומ' ובדרך לא היה, הוי מאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך.