קישורים על במדבר כז:טז

יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניה' ואשר יוציאם ואשר יביאם. יל"ד למה נאמר אלהי הרוחות ולא אמר אלהי כל בשר וכן ביהושע כתיב איש אשר רוח בו מה כוונתו ברוח הזה. אכן הנה כבר נתבאר רמז בדברי חכז"ל הנטוע לרבים פטור כו' לרמז על הצדיק הדור שהוא הנטוע לרבים שכל ביאתו לעולם הוא רק לצרכי הרבים לתקן נשמות מבנ"י ואין לו בעוה"ז צורך עצמו כלל כי כבר הוא זכאי שלים בבחי' נר"נ אך הוא שליח צבור מעולם העליון להוציא רבי' מידי חובתן לתקנם ולהעלות' והצדיק הזה יכול להושיע את בנ"י אבל מי שהוא מחויב עדיין בדבר ובא לתקן ג"כ לצורך עצמו מה יכול לעשות לזולתו. אכן הצדיק הנ"ל הוא הנקרא איש אשר רוח בו כי כן כתיב נשמת כל חי כו' ורוח כל בשר תפאר ותרומם. פי' ע"י זה אשר הצדיק כבר נשלם בחינת" נפש הגשמי מעוה"ז וכלתה נפשו לה' במס"נ כמ"ש נפשי בכפי תמיד. נפשי לה' וכו' לכן אין לו זולת תואר רוח ונשמה אשר בקרבו והוא כולו לה' וז"ש נשמת כל חי כו' ורוח כל בשר. ר"ל שכל חיותו הוא רק בחי' נשמה וכל בשרו אינו רק בחי' רוח לכן נקרא נשמת כל חי כי הוא השליט והוא כל חי ורוח השליט בכל בשר מפני כי אינו דבוק כלל בעניני הגשמי של עוה"ז אך הוא תברך את שמך לעד לעתיד. והנה כזה היה ענין מעלת משה רבינו ע"ה ביתר שאת ויתר עוז כי כל ענינו בעוה"ז הי' רק מבחי' הטוב ולא נהנה מעץ הדעת כנודע ועיקר תולדתו הי' רק לצורך בנ"י והוא אשר נתנבאה מרים עתידה אמי שתלד בן מושיע את ישראל. וכל חיותו לא הי'מחיו' הגשמי בעוה"ז כי לא בא לתקן לצורך עצמו כלל רק כמו החמה שהיא נבראת להאיר על פר הארץ וז"ש פר משה כפני החמה. ועל דרך זה מצינו במפרשים הראשונים שפירשו. ונאספת אל עמיך גם אתה. מהו גם אתה. אך הנה שאר הצדיקים אשר נאספו אך בחי' הרוח ונשמה נאסף אל מקומו אבל הגוף והנפש נשארו בעוה"ז כנודע ענין הלבוש של הצדיקים בג"ע כיל"ח אבל משרע"ה נאסף גם בחי' הגוף והנפש אל האלהים כי כולם לה' ולכך כל ימיו הי' משתוקק במס"נ לשוב אל המקום אשר לוקח משם. והאמנם כי עד"ז הוא כל הצדיקים האמיתים שהם כל ימיהם במס"נ על כבודו של מקום ועל כבודן של בנ"י שיהיה שלום ביניהם לבין אביהם שבשמים והם מניצוץ של משרע"ה כי כלתה נפשם לה' לכן הם נחשבים רק בחי' רוח ונשמה. כמו שנשמע מאת הרב הקדוש האלקי מו"ה אלימלך וזולתו (כמו שנדפס בהקדמה בנו"א). ואיש כזה הוא נאה ויאה להיות מנהיג הדור צי"ע. והנה ע"ז הוא שהתפלל משה רבינו ע"ה יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר. פי' שיהיה בבחי' רוח קדוש כזה בכל בשרו שאינו כלל מתאוות העוה"ז וכן יהושע הוא אשר רוח בו אשר יצא לפניהם שכל יציאתו לעוה"ז הוא רק לפניהם לצרכיהם. ואשר יבא לפניה'. פי' שהוא במס"נ עבורם כי ביאה היא מס"נ. ואשר יוציאם. שמוציא נשמות לעוה"ז כנודע הענין שהצדיק הוא כמו האילן והנשמות שבדור הם הענפי' התלוים בו ועל ידו יוציאו ויעשו פרי כמו שמצינו במשרע"ה שהיה כולל כל הששים רבוא נשמות שבדור ההוא. וזהו ואשר יוציאם ואשר יביאם בזכיותיו כי הצדיק הוא המטהרומקדש לנשמות בנ"י הדבקי' בוולהשיב' אל מקומם בקדושה וטהרה. וזהו ואשר יביאם בזכיותיו אל מקומם לעלות בשלום אל אביהם שבשמי'. והבן:

א"י יפקוד ה' אלהי הרוחו' לכל בשר כו'. פרש"י להודיע שבחן של הצדיקים כשנפטרים מן העולם מניחי' צרכן ועוסקין בצרכי צבור. דבריו אינם מובני' מפני מה דוקא בשעת פטירתם הלא גם בחייהם עוסקים בצרכי צבור להשפיעם טובות וברכות. ונקדים לשון הגמ' במס' ברכות דף ג' ע"ב נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה וכו'. יש לדקדק בזה הרבה. הא' מפני מה דוקא בבקר ולא כל היו'. הב' מהו לשון עמך כו'. הג' מפני מה נכנסו דוקא החכמים ולא העניים הצריכים לפרנסה. אכן הפי' בזה עפמ"ש בתהלים ק"ו מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו אשרי שומרי משפט כו' זכרני ה' ברצון עמך כו'. המשך הפסוקים כך ידוע כי הצדיק נקרא מי. וזהו מי ימלל גבורות ה'. כי כח ביד הצדיק לבטל הדינים והגבורות. אשרי שומרי משפט. פי' ששומרים את בנ"י לבל יבא עליהם שום משפט ויסורי'. עוש' צדקה בכל עת. ע"ד שאמרו בגמ' עושה צדקה בכל עת זה המפרנס אשתו ובניו. וכ"ש הצדיק אשר בזכותו משפיע לכל העולם כמ"ש בגמ' על ר' חנינא בן דוסא כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו כו'. שהי' מסתפק בעצמו אבל בשביל הדור הי' משפיע להם כל טוב. כמ"ש מה דסני לך לחברך לא תעביד. האמנם כי הצדיק נמאס בעיניו כל תאוות העוה"ז עכ"ז חפצו ורצונו להשפיע לכל העולם רב טוב. וכבר פרשנו במס' אבות הקנאה והתאו' והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ר"ל כשהצדיק רואה שמבלבלין אותו עניני עוה"ז כגון הקנאה והתאווה וכבוד אם הוא מסלק א"ע וכל מחשבתו מעוה"ז ומסתלק בעולמות העליונים. וזה שמוציאין אתה אדם מעוה"ז לעלות במדריגה ומעלה העליונה. וזה שהי' כוונת חכמי ישראל שהבינו כי מעלת הצי"ע שכל ההשפעות עוברים על ידו ולזה יראו לנפשם כאשר יסתלק דוד המע"ה מכל עניני עוה"ז לעלו' במדריגה ומעלה העליונה ישכח מלוח לבו צרכי עוה"ז בשעת התפלה ולכן נכנסו אצלו בבקר דוקא טרם הכינו לתפלה להזכירו צרכי בנ"י המרובים. וזה שאמרו החכמים הנ"ל עמך ישראל צריכים פרנסה. מאשר החכמים הקדושים הבינו כי דוד המע"ה הוא המשפיע לכל דור ההוא וכולם הם עמך התלויים בך וכולל כל השפעות. וז"ש בספר תהלים זכרני ה' ברצון עמך בשעת התפלה תזכירני צרכי בנ"י המרובים. וזה גם כן כוונת רש"י בלשונו כשנפטרין מן העולם. פי' כשהם מסתלקים מעוה"ז לעלות בעולמות העליונים בשעת התפלה מניחין צרכן ועוסקי' בצרכי צבור להשגיח עליהם בהשפעות טובות. וזה שהי' משרע"ה מתפלל להש"י יפקוד כו' איש על העדה אשר יצא לפניהם להביא להם השפעו' טובות אף אם יצא לפניה' להסתלק למעלה יהיה לפניהם להיות על לבו זכרונם לטובה. וממילא אשר יבא לפניהם להביא להם למטה השפעות טובות. ולא יהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רוע':