וְכָל־בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו׃
תפארת שלמה
וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהי' לאשה למען יירשו בנ"י איש נחלת אבותיו. ולא תסוב נחלה וכו' ממטה אל מטה. נקדים הפ' ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. דרשו חז"ל בת היתה לו לא"א ובכל שמה. עפ"י מ"ש המקובלים שהיסוד נקרא כל כמבואר בזוהר כמה פעמים ולא ראיתי צדיק נעזב ואימתי שהברכות יורדים ליסוד הולכים לשכינה שנקראת בת כמבואר בספרים שהשכינה נקראת בת. ולזה דרשו חכז"ל וה' ברך את אברהם בכל היינו היסוד שלו קבל כל הברכות מלמעלה ט"ז אמרו בת היתה לו וכמבואר ברמב"ן שם על פסוק זה. והנה ידוע שהשכינה מקבלת הברכות ע"י הצדיקי' שבעולם שהם מושכים הברכות לשכינה ואיתא בזוהר פנחס ר' יצחק אמר כל בר נש דאית ליה אולקא בההוא צדיק ירית להאי ארץ שנאמר וצדיקים יירשו ארץ והפי' בזה ע"ד ארון נושא את נושאיו הצדיקים מורישים לשכינה הנקרא ארץ ואח"כ השכינה מוריש' לצדיקים (וע"ז סובב פי' הפסוק הרל וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל):