וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃
מאור ושמש
וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כו' יש לרמוז כי הנה אמרו בתיקונים שנשמת ישראל הם מבחי' הבל ונשמת הערב רב הם מבחי' הרע שבקין והטוב שבקין נתוקן בחבר הקני וגם אמרו שקין הוא היצ"הר והבל רומז ליצ"ט והנה כל מגמתינו ביום השמיני עצרת שיתיחד הקב"ה עם הכנ"י ולהמשיך כל אורות העליונים אל המלכות שמים ועיקר הייחוד הוא ע"י התורה ואורייתא וקוב"ה וישראל חד ועל ידי עסק התורה והבל פיו של האדם הוא מיחד את הקב"ה עם הכנ"י שנשמותיהם של ישראל הם קשורים באותיות התורה וזה נרמוז במלת ה'ב'ל שה' רומזת לה' חומשי תורה וב' רומז להתחלת התורה שמתחלת בב' ולסיום שמסיימת בל' וזהו הבל הבלים אמר קהלת וכו' הכל הבל פי' שהכל מיתיחד ע"י ה' חומשי התורה שתחילתה ב' וסיפה ל' גם הבל הוא גימ' של מילוי שם ס"ג שע"י ההבל ועסק התורה נמשכין אורות העליונים אל המלכות ויורדין הש"ע נהורין מהי' אל הו' להשפיע אל המלכות ונמתקין כל הגבורות והנה גם זה ידוע שביום שמיני עצרת אנו מעלין נשמות שהם מבחי' הבל ושירדו הנשמות שהם מבחי' הרע של קין וזהו רמוז בהכתוב וישע ה' אל הבל וכו' ואל קין ואל מנחתו לא שעה ו'י'ש'ע נוטריקון ו'י'ו'ם שמיני ע'צ'ר'ת שאז מתעלין נשמת הבל גם רומז שע"י הבל ועסק התורה שהיא ה' חומשי תורה ומתחלת בב' ומסיימת בל' עי"ז בעשה היחוד ויורדין הש"ע נהורין מן הי' אל הו' וזה רמוז במלת ויש"ע וי' רומזים לשני אותיות השם הויה ב"ה וש"ע רומזין לש"ע נהורין שהו' מקבלת מהי' וזו ו'י'ש'ע כנ"ל.
תפארת שלמה
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו וכו'. ואי' במד"ר כי קרבנו של הבל הי' בליל פסח לכן אח"כ נצטוו בנ"י המצוה הזאת בלילה זו כמ"ש משכו וקחו לכם צאן ודרשו רז"ל משכו ידיכם מעבודת כוכבים וכו'. לפי הידוע לי"ח כי קרבן פסח הוא התיקון לפגם אדה"ר. וז"ש ליל שמורים הוא לד' שהקב"ה מצפה על גאולת ישראל להיות התיקון בקומת אדה"ר כמ"ש יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב כמבואר במ"א. וזה הרמז בגמ' פסחים דף ו' ע"ב אם דעתו לחזור אפי' מר"ה נמי לרמז בזה שהקב"ה עומד ומצפה על הלילה הזאת שיהי' לכאו"א מבנ"י הרהור תשובה ואז יגמור בעדם לטובה כל מה שנעשה בר"ה עד חג הפסח יהי' עלי' לכל התו"מ. כי זהו ענין יציאת מצרים גאולת הנפש כמ"ש פדני מעושק אדם. כי גם המצות יוצאים לחירות והכל נגמר בחג הפסח. ובזה יש לישב הפלוגתא בגמ' חד אמר בתשרי נברא העולם וח"א בניסן נברא. מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי. כי תשרי הוא בחי' הריון שעלה ברצונו לברא העולם. וניסן הוא בחי' לידה כמ"ש ביצחק כי בר"ה נפקדה שרה ובפסח נולד יצחק. כן ג"כ כל פעולת ברי"ע נגמר בפסח כי אז נגלה כבוד ד' וראו כל בשר כי הבורא ב"ה משדד המערכה להוציא בנ"י מכור הברזל. וכל מה שנעשה בר"ה נגמר בפסח. כמ"ש לעיל אם דעתו לחזור מר"ה נמי יהפך הכל לטובה על ידי התשובה והבן: