קישורים על בראשית כג:א

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים והקשה בזוהר שנות הלשון גבי רבוי שנים כתוב לשון יחיד בל' שנה וגבי מיעוט שנים כתוב ל' רבים שבע שנים ותירץ מה שתירץ והנראה כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר אין אשה אלא ליופי פי' כל העולמות בכלל לא נבראו כ"א שיקבל הקב"ה שעשועים ממדריגות תחתונים שנקרא אשה להיות בחי' מקבל הארה ממנו ית' ורז"ל נתעוררו ע"פ המה ישבו עם המלך במלאכתו במי נמלך הקב"ה בבריאות עולם בנשמותיהם של צדיקים שעלה ברצונו הקדום השעשועים שיקבל מהצדיקים וזאת הגורמת בריאות העולמות וצמצם אורות בהירים במדריגת הנמוכים והפחותים והמשכילים שנותנים דעתם ליקח לעצמם רמיזא דחכמתא הם הם המקיימים את העולם שנברא בשבילם ואבאר גמרא כשראה ר' עקיבא אשת טרנוסרופוס הרשע רק ובכה ושחק ולהבין הענין שלש אלה כי אנו רואים בנזדמן לאדם שרואה ומסתכל בפני אשה פתאום בלי מתכוין אזי רוקק וממאס בלבו בכדי שלא יבוא ח"ו לידי הרהור ושמעתי מהמגיד זללה"ה כשהיה מלמד בכפר אחד וישב שם בזוית אחת ובא אדון אחד עם פרוצה אחת יפת תואר בגילוי הלב עם מקום הדדין כמנהגם והסתכל פתאום בלתי מתכוין ועלה צער בלבו עד למאד ואזי התחיל למאוס ברע בזה האופן אשר תחלת בריאותה מזרע האב והאם ממאכלם המאוסים שמהם נמשך לה היופי האודם והלובן ומאין נמשך זרעם המאוסים ומגועלים כמו נחשים ורקות וכדומה שהמה מאוסים ביותר ומזה נמשך הזרע והבל היופי והנוי שלה להיות שנמשך מדבר מאוס מאד כזה עד שהתחיל להקאות בפניהם אז צוה האדון לגרש אותו החוצה והנה זה תכלית הרק ואפשר כמוהו הוא רק הנזכר ברבי עקיבא ובכה על שופרא דבלי בעפרא ג"כ לכאורה אינו מובן כלל למה לבכות על הגוים דבלי בעפרא הגם שחז"ל אמרו. שצפה ברה"ק שתתגייר והוא יקח אותה לו לאשה ע"ז צריך באמת הבנה אמנם יתפרש על פי דברינו כי רבי עקיבא ראה את היופי שלה שהוא בתכלית היופי עד מאוד והתחיל להתבונן בשכלו מאיזה מקום נמשך נוי ויופי כזה בעולם הלא היופי והנוי נמשך מהשכינה שהיא נקראת היפה בנשים והיא דמות דכל דמיונות נתחזיין בה ועיקר היופי והנוי הוא ממראה הגוונין שא"ל סוד ג' קוי חג"ת אבהן דעלמא המראים בחי' גוונים באמצעות התלבשות השכינה והנה אם מגיע תועלת מהתפשטות גוונין שיש הנאה מזה להבורא ית' בודאי טוב כי מעלה אותם לשורשם אכן באם שהוא רואה התפשטות אלו הגוונים במקום טמא בגוף עכור ועפר של גוים נמצא יש גוונין שנתפשטו ממקום גבוה ורמה למקום נמוך כזה בקליפיות ועפריות ועל כזה ודאי בכה ר"ע על האי שופרא שנמשך ממקום גבוה גוונים אש"ל שבמדות חג"ת עתה בלי בעפרא גוף טמא ועפריות בלתי תועלת צד הנאה לבורא עולם מיופי הנ"ל אמנם אח"כ צפה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ויקח אותה לו לאשה ושמח לקראתה כי כבר זכרנו שבחי' גרים הם הניצוצים שנפלו בקליפות ומי שהוא חכם הכולל ויכול לבא על רמיזא דחכמתא מעלה אותה משם אל השורש ור"ע לרוב עוצם השגתו ובהירתו בדעתו למאוס ברע ולבחור בטוב באשת טורנוסרופס הרשע ולקח לעצמו רמיזא דחכמתא עד שבכה על האי שופרא דבלי בעפרא העלה את הניצוצין המלובשים בה מאיזה מקום נמשך נוי ויופי שלה וממילא הוכרחה להתגייר והיינו העלאות ניצוצין מקליפות. כלל העולה שכל מגמת ותשוקת נפשו של איש הישראלי בעבודתו ותורתו ומעשה המצות הכל עבור צורך גבוה לעשות נחת רוח ליוצרו ולתקן זי"ה אשר זה העיקר תכלית עבודת האדם בעוה"ז וכלליות התורה ומצות הכתובים בה כל עיקר אינו כי אם תיקון דז"מ כמ"ש הכתוב חצבה עמודיה שבעה שהתורה נתחלקה לשבעה עמודים וכמאמרם ויהי בנסוע ספר בפ"ע וע"י שבעה עמודים של תורתינו הקדושה יכול המשכיל לתקן אותם להעלותם לשורשם ולמקורם וכאשר כבר זכרנו מזה כ"פ. מול זה בא הרמז בתורה ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים הכוונה בתחלה קודם התלבשות היה חיי שרה במדות הראשונים ימי אדם הכמוסים בעצמותם ושם הוא אחדות פשוט כלליות א' ולכן אמר ל' יחיד גבי מאה שנה להורות יחידתם במקורם דלא מתפרשין ובשבעה נאמר לשון רבים שבע שנים להורות בזה כיון שחיי שרה דהיינו חיות השכינה שנקרא שרה הנשפע אליה מימי אדם נתלבש בזי"ה במקומה אזי נקרא בלשון רבים שנים רבים להיות עלמא דפרודא ואם נפשך לומר מה ראה על ככה לעשות כזה בא רש"י לפרש בת ק' כבת כ' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי ולכאורה אינו מובן אמנם יתבאר ע"ד האמור כלומר לכיון זה עשה הקב"ה ככה בעולמו השתלשלות והתלבשות המדרגות מה שהיה חלק אחדות גמור בכלליות מא"ב ואח"כ בכלליות לעשרים מורה היותר עדיין אחדים דלא מתפרשין וכל אלו המדריגות נתפשטו ונתבטלו מכח ז' היינו ז' ימי הבנין אשר שם הוא בחי' התחלקות מעורב טוב ברע ולמה עשה ככה הבורא ית' ליופי ע"ד שזכרנו אין אשה אלא ליופי בכדי שיקבל הבורא ב"ה מעם קרובו ישראל תוספת תענוג ושעשועים בהיות להם זה השכל למאוס ברע ולבחור בטוב ולהעלות הכל אל השורש אותן הנצוצים השוכנים במדריגות הנמוכים ולזה גמר רש"י בדבריו שני חיי שרה כולן שוין לטובה ירצה לרמז את האמור הגם שהם עתה בהתלבשות זי"ה שני חיי שרה לשון רבים עכ"ז כלן שוים לטוב בדעת המשכיל ואיש נלבב שכל עצמו ומגמתו להעלות התחלקות המדריגות לשורשם ומקומם הראשון לטוב העליון שוין הם אצלו באחדות גמור ודוק בזה ותבין:

ויהיו חיי שרה וגו'. במ"ר יודע ה' ימי תמימים וגו' כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים כו' כהדא עגלתא תמימה. ושמעתי מרה"ק זצוקללה"ה שפי' כהדא עגלתא דבר עגול שא"ל ראש וסוף שהכל שוין. כך שנותם וכמו ש' בת ק' כבת כ' לחטא. ומסיק במדרש מה צ"ל שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז ולעוה"ב. ודרש זה בשרה שלא נכתב פרשה מיוחדש ולמנות השנים בשום א' מהאמהות כמו בשרה וכמו ש' בזוה"ק (קכב א) אבל מה שנרמז שחביב חייהם לפני השי"ת בעוה"ז ובעוה"ב מדנכפל שני חיי שרה באחרונה. יש להבין למה נרמז זה בשרה ולא באברהם. כיון שזה אמר על כל הצדיקים שחביב חייהם בעוה"ז ולעוה"ב. אך הענין מ"ש שנותם תמימים הוא כיון שנמנו כל השנים אף שנות הילדות שלא היה בהן דעת. מזה מבואר ששנותיהם תמימים. והנה באברהם אבינו ע"ה כ' התהלך לפני והיה תמים. שעל ידי המילה נשלם ששנותיו תמימים. והיינו שאז נתברר מש"נ לך טל ילדותך מה טל זה פורח כו' מה הטל הזה סי' ברכה כו' וכמו ש' (ב"ר פ' לט) והיינו שאף ימי הילדות קודם שהכיר את בוראו ג"כ סימן ברכה. שיהא נהורא דנפיק מגו חשוכא (וכמו שאמרנו לך מא'ז) וכן שרה אף שלא נאמר בה והיה תמים כבר אמרו (ע"ז כז.) דאשה כמאן דמהילא דמיא. ונכתב רק בשרה שניימים להורות ששנותיה תמימים עפמ"ש במדרש (קה"ר ז) אדם א' מאלף מצאתי זה אברהם. ואשה בכל אלא לא מצאתי זו שרה. והמכוון שהיו עוד צדיקי כאברהם שבא לתקן פגם של אדם הראשון וכמו ש' (ב"ר פ' יד) הרי אני בורא את האדם תחלה שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו ע"ש ואדם א' מאלף מצאתי כאברהם שיבא לתקן פגם אדם הראשן וכמו שנאמר בב"ר (פ' נו) אין דור שאין בו כאברהם כו' אבל אשה כשרה שתקנה פגם חוה לא נמצא. וזש"נ ואשה בכל אלה לא מצאתי. ומש"ה נחשב בפרשה מיוחדת מיתתה ושני חייה. להורות ששנותיה תמימים. מה שלא נמצא בשום אשה וכמו ש' בזוה"ק. ונכפל בה באחרונה שני חיי שרה שחביב שנותיהם של צדיקים לפני השי"ת בעוה"ז ולעוה"ב. אך זה יתכן באשה שאינה בת תורה ונשארים חייה כמו שהם לעוה"ב והם חביב לפני השי"ת משאח"כ בצדיקים דאי' (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ואל בעוה"ב שנ' ילכו מחיל אל חיל. ופירש"י מישיבה לישיבה ממדרש למדרש. ויתוסף להם חיים גם בעוה"ב. לא יתכן לרמז בהם לכפול לשון שני חייהם שחביב לפני המקום לעוה"ב. שהרי יתוסף להם חיים ושנים. ורק באשה שנשארים החיים כמספרם לעוה"ב יתכן לרמז שחביב שנותם לעוה"ב וזה נרמז במה שנכפל שני חיי שרה ואשה אחרת כשרה לא היה שתקנה פגם חוה וכמו שאמרנו. ומש"ה נרמז דוקא בשרה: