וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב׃
מאור ושמש
ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשיח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני ותקח הצעיף ותתכס. ראוי להבין על אמרו ויצחק בא מבוא שאינו מובן פירושו וחז"ל במדרש אמרו אתא ממיתא וגם המדרש אין לו ביאור והבנה על פשוטו גם אמרו והוא יושב בארץ הנגב קשה שאין זה מקום מסומן לידע היכן היתה ישיבתו גם אמרו חז"ל ויצחק בא מהיכן בא מהר המורי' וגם זה צריך ביאור גם אמרו וישא עיניו וירא והנה גמלים באים צריך ביאור גם לא מצאנו שידע כלל בהליכת הגמלים בפרט למאמר חז"ל שבא אז מהר המורי' א"פ לא הי' בביתו בעת שהלכו'. גם ותפול מעל הגמל צריך ביאור. גם ותקח הצעיף ותתכס צריך הבנה למה כסתה עצמה בצעיף גם בתרג' מתרגמינין ונסיבת עיפא ואתכסיאת ומילת עיפא לא נתברר שיהיה פירושו צעיף. ויש לרמוז כי הנה כבר אמרנו זה הרבה פעמים שהשי"ת ברא עולמו להטיב לברואיו ע"י שיכירו כח מלכותו ית"ש וברא מדת הדין בעולם כדי שיתיראו מפניו ויעשו תשובה כמאמר הכתוב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וביאור אותו הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק מפשיסחא זצקל"הה שכאשר נשמע הדין מן השמים. והארץ יראה ודרי' עשו תשובה אז תיכף ושקטה שנשקט ונתבטל כמאמר הכתו' והאלקים עשה שייראו מלפניו שמדת הדין לא נבראת רק כדי שיתיראו ולא להנהגה. והנה כבר אמרנו שאברהם אבינו ע"ה להיותו ממדת החסד רצה לשחוט את יצחק ולבטל מדתו מכל וכל. אמנם השי"ת לא צווהו רק להעלותו כדי שיתעקד ועי"ז יפעלו שתתבטל מדתו במדת אברהם לטובות הכ"י ולא שתתבטל מדתו לגמרי כי גם לבחי' גבורה צורך בעולם להמשיכין על שונאי ישראל וזהו מאמר הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת פי' לכן לא חשכת ובקשת לשחטו לפי שירא אלקים אתה שאתה מתירא ממדת הדין. אמנם באמת גם למדה"ד צורך בעולם להמשיך על האומות כנ"ל ולכן לא נתבטלה מכל וכל. רק שנמתק על ידי העקדה וזהו מאמר הכתו' ויצחק בא מבוא רומז במלת מבוא שפי' ענין חזרה מביאה היינו שלא תבוא מדתו. כמו אל נא תמנע "מהלוך שפירושו שאתה מונע ההליכה שהמ"ם הפעולה מתפרשת בכל מקום על דרך זה וזהו בא מבוא פירש שבא בבחי' חזרה מירידת מדתו שנמתקי הגבורות בשרשן ובאו ממותקות. וזהו ג"כ יש לרמוז במדרש אתא ממיתא כמובן וזהו שאמרו חז"ל מהיכן בא מהר המוריה פירש מהיכן בא למדה זו שיהי' נמתק מהר המוריה בא שעל ידי העקדה נתפלל מדתו במדת אברהם ונצטרף אש במים באר לחי רואי רומז שדבר זה הוא באר ומקור להמתקות הגבורות. לחי רואי פירש לכווין את לבו לאביו שבשמים שהוא חי וקיים ולהתבונן שהוא רואה כל. ולשוב בתשובה שלימה ועי"ז והוא יושב בארץ הנגב כו' שע"י התשובה נתישבו הגבורות ונמתקו ונכללה מדת יצחק במדת נגב שהוא מדת ימין וחסד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואמרו חז"ל שתיקן תפילת מנחה. ונראה לומר שלכך תיקן הוא תפילת מנחה שלעתותי ערב דינין מתערין בעלמא. ולכן תיקן תפילת מנחה כדי להמתיק מדתו ע"י התפילה וזהו ביאור הכתו' ויצא יצחק לשוח בשדה כדי לפנות ערב פי' לפנות כמו ופנה את הבית וביאורו שלכך תיקן התפילה כדי להעביר ולפנות הערב והחשכות ע"י התפלה וישא עיניו וירא והנה גמלים באים רומז שנשא עיניו לראות בביאות תגמולת ישראל וגמלים לשון גמול שראה שראוים לגמול טוב שמלאין מצות ומעש"ט ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק שראתה שאעפ"כ מדתו מדת גבורה ותפל מעל הגמל גמל רומז לבחי' גבורה כידוע ואמר שנפלה ממדת הגבורה לבור לעצמה דרך אחר לבל תשלוט מדת הדין ותאמר אל העבד מי האיש וכו' ויאמר העבד הוא אדני לשון אם אדונים אני איה מוראי שהוא ממדתו שהוא מדת גבורה. ותקח הצעיף ותתכס ה'צ'ע'י'ף עם החמשה אותיות גימטריא ר"ס כמנין עשר הויות פי' שכסתה עצמה מפני מדת הדין בעשרה ההויות שבעשר הקדושות. ותרגומו ונסיבת ע'י'פ'א ואתכסיאת ע'י'פ'א גימטר' קס"א מילוי שם אהי' שהוא שם המקיף והסוכה כידוע שכסתה עצמה באימא עלאה מפני מדת הדין שלא ישלוט על הכ"י וכמו שאמר הבעש"ט זצוק"ל שלכך נקרא בינה אימא עילאה מפני שהתינוק המתפחד מאיזה דבר הוא נחבא תחת כנף בגד אמו וכמו כן הכנ"י מסתתרת מפני המקטריגים ע"י עולם התשובה שהוא אימא עילאה.