קישורים על בראשית כז:א

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וכו' ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וכו' ורבקה אמרה אל יעקב וכו' לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב וכו' ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו וכו' ותתן את המטעמים ואת הלחם וכו' הוה גביר לאחיך וכו' הן גביר שמתיו לך וכו' ראוי לתת לב בפרשה זו א' מה ראה יצחק לברך את עשו הרשע ב' אמרו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי לפי השקפה בלתי מובן שיצחק אבינו יבקש מטעמים הערבים לחיך ויקוץ בזולתם הלא צדיק אוכל לשובע נפשו לבד והמתוק ובלתי מתוק שוה בעיניו גם צריך טעם על השנות הדבר פעמים ושלש ואעשה אותם מטעמים כאשר אהב ותעש וכו' כאשר אהב אביו גם צריך ביאור מה שהשיב לעשו הן גביר שמתיו לך יעוין ברש"י והרבה פנים לתורה גם למה בחרה רבקה לקחת גדיי עזים ולא כבשים הלא גם כבשים מצותן לקרבן פסח גם מלת טובים צריך ביאור. אמנם יראה לרמוז בזה כי הנה אבינו יצחק לא נעלם ממנו כי יעקב ראוי יותר לברכה מעשו ואולם יצחק אבינו היתה מדתו מדת גבורה ודין וידע בנפשו כי הגם שיברך לעשו לא תחול הברכה כי אם בדין ובאם לא יזכה לא תעשו פרי ועל אופן זה שם מגמת פניו בברכתו לפקוד על עשו בדין הקשה ולזה אמר שיעשה מטעמים כאשר אהב כי הנה אמרו חז"ל סימנא מלתא וליכל אינש בריש שתא קרא ורוביא סלקי ותמרי וחז"ל האחרונים מנעו ממנו לבל נאכל דברים חמוצים בר"ה והטעם כי המשכת הברכה הוא לפי ענין הוראת המאכל ההוא ודברים מתוקים הם ממדת החסד והחמוצים והחריפים הם ממדת גבורה ולזה אנו אוכלים בר"ה דברים מתוקים ויצחק אבינו להיות כי מדתו היא גבירה אהב ג"כ מאכלים עזים וחריפים המעוררין מדתו ולכן צוה להביא לו מאכלים ההם כדי להמשיך הברכה מסטרא דגבורה ואמנם רבקה יראה לנפשה פן ח"ו בעת ברכתו לעשו יצא מפיו דבר המזיק ליעקב לזאת צותה שיקדמנו ויקח גדיי עזים טובים מלת גדיי לשון מגדים רומז כי עזים הם ג"כ רומזים לסטרא דדינא וגבורה לשון עז והיא לקחה והמתיקה הגבורות ועשתה אותם טובים ולזה נתנה מטעמים ולחם מלת "לחם אותיות "מחל גם אותיות "חלם כי נקודת חולם היא ממדת הרחמים כידוע גם "לחם גימטריא "מזלא שהוא מנין ג' הויות וכל זה כדי להמתיק הגבורות ולהמשיך על יעקב אבינו גבורות ממותקים ולזה הביא לו יין המשמח לבב אנוש כדי להמתיק מדת יצחק ובכדי שיברכהו בשובה ונחת וכן עלתה בידו וברכו הוה גביר לאחיך ביאורו שמדת גבורה יחול על אחיך ועליך יתמשכו רחמים ואח"כ כשבא עשו נאמר ויחרד יצחק חרדה גדולה שאז חזר למדתו מדת פחד יצחק ולזה אמר לעשו הן גביר שמתיו לך ביאורו כנזכר שכל הגבורות שמתי עליך ועל כן אין מקום לברכך עוד ועל יעקב המשכתי הרחמים וחסדים ומפני כן יתקיימו בידו.

א"י ויהי כי זקן יצחק וכו' ויקרא את עשו וכו' ועשה לי מטעמים כו' בעבור תברכך נפשי כו'. הנה ע"ז עמדו כל המפרשין מה ראה יצחק לשאת פני רשע שיבקש לברכו הכי נעלם מאתו רוע מעלליו. ועוד לאלקי מילין ע"ד פשוטו. ומובן בזה גם כן ענין המטעמים שצוה יצחק לעשו שיעשה לו ונקדים מאמר חז"ל ע"פ שמעו אלי כל אבירי לב הרחוקים מצדקה שכל העולם ניזונים בצדקה והם ניזונים בזרוע וביאור הדבר. כי הנה הש"ית ברא עולמו להטיב לברואיו שתתגלה שכינתו בתחתונים. וישראל עלו במחשבה תחילה שצפה הקב"ה שהם יהיו מוכנים לקבל תורתו ולדבקה בו יתברך באמצעית עסק התורה הי' טבע הבריאה שיהי' לכל מי שירצה לעבוד הש"ית יהי' לו כל טוב בני חיי ומזוני וכל השפעות טובות שאם יצטרך לבקש טרפו וטרף אנשי ביתו ובאם יטרד עצמו בבקשת המזונות ושארי דברים הכרחים תורתו מתי יהי' נעשית לכן מן ההכרח שיהי' לכל איש הישראלי אשר נדבו לבו לעבוד את השם שיהי' לו כל טוב בני חיי ומזוני וכל השפעות טובות וכמה עבדים לשמשו כמאמר הכתוב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכו' וכל הייעודים שיעדה תורתינו הקדושה הטובות שיהיו לישראל באם ישמעו אל המצות השם שיברך פרי בטנם ופרי אדמתם וכל משלח ידיהם כולם אמנם בדרך שכר חלף עבודתם כמו שיראה בהשקפה לפום רהיטא עד שהוקשה לקצת מן הראשונים למה ייעדה התורה שכר המצות בעולם הזה ולא הובטחו בשכר העקרי שהוא עו"הב ולדרכינו יובן שכל הבטחות הטובות אינו מדרך שילום שכר רק שכן חייבה טבע הבריאה שיהי' לכל איש ישראלי כל הצטרכות בבני חיי ומזוני בכדי שיהי' לבו נכון לעבוד את השם בלי טרדות הלב וזהו שניזונים בזרוע מפני שכן חייבה כוונת הבריאה שיהי' להם כל הצטרכותם. אכן כל העמים שלא קבלו התורה ואינם מקיימים שום מצוה ממצות ה' אין ראוי שיהי' להם שום שפע ומזון מטבע הבריאה אחרי שכל טובות העו"הז לא נברא אלא שיהי' מוכן לעובדי השם הצטרכותם. ולכן כל כבוד עושר העמים בדרך גזילה הוא בידם אם לא שיהיו משמשים את ישראל אז יטלו שפעם מחמת השימוש שמשמשין אותן ובזה יובן מאמר חז"ל במס' בבא קמא ע"פ עמד וימודד ארץ כו' שכיון שראה הקב"ה שהשבע מצות שקבלו עליהם ב"נ שאין מקיימין אותן עמד התיר ממונם לישראל. ולדרכינו יובן היטיב שאחרי שכוונת בריאת העולם לא הי' אלא שפריו וטובו יהי' מונן למקיימי מצות השם ועבדיו א"כ הם שאינם מקיימין המצות כל טובם הוא רק גזול בידם ומן הראוי ע"פ הטבע הבריאה שלא יהי' להם כל מאומה לכן ממונם מותר לישראל שבאמת הממון הזה הוא של ישראל שהם מקיימין מצות השם ב"ה והנה יצחק אבינו ע"ה כשבא לברך את בניו ראה והתבונן שיעקב אבינו אינו צריך לברכתו שבלא זה הרי אדני בריאת העולם הוטבעו ויוסדו על זה שיהי' לזרע יעקב אשר בם בחר די מחסורם מכל טוב אחרי שהם יקבלו התורה ויקיימו אותה בכדי שלא יטרוד אותם הבלי הזמן. אמנם עשו הרשע ראה יצחק אבינו שע"פי הטבע הבריאה אין לו כל מאומה מחמת שאינו מקיים שום מצוה מהמצות. לכן רצה לברכו בברכה שבירכו באמת אח"כ שהיא על חרבך תחי' ואת אחיך תעבוד שביאורו שכל חיותו לא יהי' רק על אחד משני פנים או ממה שיחמוס בחרבו בדרך גזילה אחרי שאינו ע"פי הדין שיהי' לו שום טובה או שיקבל עליו שיעבוד את אחיו ויהי' לו שפעו בדרך פרס שנוטל העבד מרבו שמשמשו. ולכן צוה לו לעשות המטעמים לרמוז לו ע"ז שאי אפשר שתחול עליו שום ברכה אם לא ע"י שיהי' משמש לעובדי השם ובזה יטול שפעו בדרך פרס שנוטל העבד מרבו. וזולת זה אין לו רק מה שיקח בחרבו ויגזול ויחמום ואחר כך כשנכנס יעקב אבינו ע"ה נחה על יצחק רוח השם ובירכו ברכה הראוי לו שיעבדוהו עמים וכל הברכות כולן שיהי' הכל מוכן לו שיהי' פנוי לעבודת השם יתברך בלי טורח ועמל בעניני הפרנסה ואחר כך כשנכנס עשו אמר לו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך פי' שכבר לקח גם ברכתך עבורך שכל ברכתך אינו אלא שתהי' עבד ליעקב והרי ברכתיו בזה שתהא עבד לו כנ"ל.

בפסוק ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וגו' ויקרא אל עשו וגו' ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו וגו' ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך יש להבין דקדוק הלשון ורבקה שומעת משמעו לשון הוה שהיא שומעת תמיד ומהראוי לומר ורבקה שמעה בדבר וכו' וכן בשרה אמנו כתיב גם כן בזה הלשון ושרה שומעת פתח האהל ומהראוי לומר גם כן ושרה שמעה בלשון עבר אמנם תורתינו הקדושה היא תמידיות וישנה בכל אדם ובכל זמן וכאן נרמז אשר נעשה בכל שנה בהגיע ראש השנה שכל העולם עוברים לפניו כבני מרון ומקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא כמו דאיתא בזוהר ובתיקונים יומא דר"ה דינא דכל עלמא דינא של יצחק דאינון עבדין מטעמים ותבשילים בלא דעתא דסטרא אחרא דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה ובעוד דאיהו אזיל ישראל נטלי עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין וכו' בגין לאתערא רחמי וגו' וקרבנא איהו עולה איל בגין אילו של יצחק וכזה נעשה בכל שנה אשר יצחק משדר לעשו לצוד ציד להביא לפניו חובין ורבקה אמנו היא השכינה השומרת בניה בגלות המר נותנת עצה לנפשם לאתערא רחמים. מול זה בא הרמז בתורה אשר זה הענין נוהג בכל אדם ובכל זמן מדור לדור כי חז"ל נתעוררו ע"פ לרגעים תבחננו שהאדם נידון בכל יום ורגע ויהי כי זקן יצחק הוא מדת הדין המתעורר כי הכתוב אומר ואל זועם בכל יום ותכהין עיניו מראות מכללא דרחמנא או ויקרא אל עשו לעשות לו מטעמים והיינו מפשפש בחובין דעלמין כנראה מדברי הזוהר ורבקה אמנו כינוי לשכינה שומעת תמיד בדבר יצחק אל עשו וגו' ורחמי דאם גדולים על בניה ורבקה אמרה אל יעקב בנה רמז לכללות ישראל המכונים בשם יעקב כי אנו בני ישראל נקראים עדת יעקב ונהנים ממנה עצה לעשות כל אינון פולחנין כל אינון צלותין בגין לאתערא רחמי ולזה אמרה ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך היינו הרהורי תשובה הבאים לאדם. (חסר הסיום):