לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃
תפארת שלמה
לך נא אל הצאן וכו' ואעשה אותם מטעמים וכו'. וילך ויקח ויבא לאמו ותעש וכו' ותתן את המטעמים ואת הלחם ביד יעקב בנה. הדקדוקים בפסוקים האלו רבים מאד. כי באמת כל הפעולה זאת שיבא יעקב עם המטעמים לאביו ומה נ"מ אם יעקב בעצמו יקח השני גדיי עזים ומה לה לכל הזריזות הזה.(גם מה שכתוב להלן וילך ויקח ויבא לאמו הלא בכל זה לא הועיל עד אשר עשתה אמו המטעמים). אכן הנראה כי התורה רומזת לנו עבודת האדם בגשתו אל התורה והמצות והנה האדם יודע בעצמו שפל ערכו ומצבו והוא ירא לגשת ולפתוח שפתיו. גם בעת עשיית המצות בהנחת תפלין וכדומה בהעלות על לבבו עומק סודות הרמוזים בהם ונפשו יודעת מאד כי לא השיגה ידו אחת מני אלף תעלומו' החכמה ונופל בדעתו וירא לגשת אל העבודה. וזה הרמז בפ' ורבקה אמרה אל יעקב בנה רומז לשכינה הקדושה אומרת אל האדם לך קח לי. אתה תעשה כל מה שתמצא ידך לעשות. ואני אעשה אותם מטעמים לאביך להיות מוכשר בכל הכוונות הראוים להם. ולזה קודם התפלה אומרים ה' שפתי תפתח. כי השם יעזור לנו לקבל תפלתנו ברצון. ולקרב הדבר עפ"י שכל. משל למלך בו"ד אשר אם יבא איש שפל ונבזה אכר השדה לשפוך תחינתו לפניו והוא איננו יכול לדבר בלשון צח כראוי. הנה זאת העצה הנכונה ללכת אל אחד משרי המלך אשר יבין לשונו והוא ימליץ דבריו בלשון צח הראוי לפני המלך וע"י זה ימולא בקשתו. כן הדבר הזה לפני ממ"ה הקב"ה. השכינה הקדושה מגשת ומקרבת את תפלתנו להיות נ"ר לפניו כאלו היתה כוונתינו בכל הסודות הרמוזים בהם. וזהו אעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב: