וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃
תפארת שלמה
והיה זרעך כעפר הארץ. יש להבין ענין הברכה הזאת שיהיו כעפר הארץ ולא אמר כחול הים וככוכבי השמים כמ"ש לעיל כחול הים. אך הנה כתיב הכל היה מן העפר כו'. כי אמנם זהו בחי' העפר אשר הוא אך המקיים את כל הברואים אשר עליה כי מעפר יצא לחם ויניקה לכל נברא ובלעדה לא תכון כל בריה בעוה"ז ובכ"ז היא שפלה מאד ונדרכת בכף רגלי ההולכים עליה תמיד. ממנה ילמד האדם כי זאת היא בעצמה הסיבה שהעפר היא המצמחת מזון לכל בריה מפני כי היא שפלה בעצמה ואיננה חשובה לכלום לכן היא נתונה לאם כל נברא וז"ש חכז"ל כי מי שמשים עצמו כעפר הקב"ה מגביהו עד לשמים. וכן אמרו חכז"ל שאמרו לו חכמיו להמן הרשע האומה הזאת כשהן יורדין יורדין עד לעפר לכן אח"כ כשהן עולין עולין עד לרקיע מחמת שהן משפילים עצמן כעפר לכן עולים עד לרקיע. וזה שאומרים ונפשי כעפר לכל תהיה. ע"י שנפשי כעפר לכן לכל תהיה בחינת כל הוא המשפיע כל טוב לכל בריה. וזש"א כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו. כי ע"י כי שחה לעפר נפשנו ונעשים כעפר ודבקה לארץ בטננו עי"כ קומה עזרתה לנו. וזהו והיה זרעך כעפר הארץ. פי' שמתחלה יחשבו כעפר שהוא נדרך בכף הרגל ועי"כ יעלו ויצמיחו להשפיע כל טוב לכל העולם כמו הארץ הזאת. וז"ש הכ' אני אשכון את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולב נדכאים. ר"ל השכינה שורה עם הצדיק שהוא שפל ברך ונדכא בעיניו ולכך על ידו משפיע להחיות שאר בנ"י רוח שפלים ונדכאים כי כולם מגיע להם חיות מן הצדיק הזה כמ"ש במעלות משרע"ה והאיש משה עניו מאד מכל האדם כו'. כמ"ש לעיל ונפשי כעפר בענוה אז לכל תהיה להשפיע לכל ישראל כל טוב:
סנהדרין
אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך אמרתי לאברהם (בראשית יג, יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי