וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
מאור ושמש
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה פרש"י והיא ממאמרם ז"ל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו ובמדרש איתא ממשמש בעיניו ומתלה בעקבו ומסלסל בשערו ויש להבין יוסף הצדיק שהיה במדריגת צדיק יסוד עולם עליון יהיה מסלסל בשערו דוגמת נערים הפוחזים שהם בני עוה"ז חלילה שיהי' הדברים כפשטן ונראה כי יוסף הצדיק בהיותו בין הערלים השטופים בזימה בפרט במצרים שהוא ערות הארץ והוא הי' בנעוריו ברתיחת הדמים כדאיתא במדרש רבה ששאלה מטרוניתא את רבי אפשר הי' ליוסף לעמוד על נסיונו ברתיחת הדמים נגד אשת אדוניו ע"ש מה עשה אותו צדיק הדביק את מחשבתו תמיד לעולמות העליונים בחכמה העליונה עד שהי' דבוק באין סוף ב"ה בדביקות גמור ואז לא הזיק אותו כלל הגם שהי' בין הערלים שטופי זימה כדאיתא בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מוהר"דיב ז"ל על מאמרם ויבא הביתה לעשות מלאכתו שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כי היא קשטה א"ע בפניו ובגדים שלבשה שחרית לא לבשה ערבית ובכל פעם בקשוטין אחרים קשטה א"ע כדי להמשיך את לבו אלי' והוא יוסף הצדיק בראותו התכשיטין והתפארת שהיא עושה בכל יום אזי דבק א"ע למדת תפארת ישראל ולא השגיח על גשמיות הדבר אלא על רוחניות הדבר כידוע מדברי קדושים עליונים וזה חד אמר לעשות צרכיו כו' אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו שהוא מדת תפארת ישראל עכד"ק זצוק"ל. ונחזור לענינינו אל דברי המדרש ורש"י ז"ל כיון שראה עצמו מושל התחיל להיות ממשמש בעיניו פי' כיון שהי' מושל ויכולת בידו לעשות מה שבלבו והי' ירא מיצ"הר שהוא האויב והשונא גדול מה עשה התחיל בתחבולות לעשות מלחמה נגדו התחיל למשמש בעיניו דאיתא בגמרא אצל רבי בשעה שהעביר ידיו על עיניו קיבל עול מ"ש וזהו ממשמש בעיניו ר"ל שקיבל תמיד עומ"ש ומסלסל בשערו כי ידוע מספרים הקדושים כי השערות מרומזים על עולמות עליונים כמאמר הכתוב תסלסלה ותרוממך והתחיל יוסף הצדיק למשמש בשערות הזה עולמות עליונים ומתלה בעקבו כדאיתא בספר החסידים כשבא לאדם חלילה הרהורים רעים יתלה עצמו בציפורנו על עקבו וילך מאתו ההרהורים רעים וזה מתלה בעקבו כדי להסיח דעתו מהרהורים רעים ולאחוז דרכו בקודש להיות מדובק בעולמות העליונים וממילא יובן אמר הקב"ה אתה מסלסל בשעריך חייך שאני מגרה בך את הדוב מיד ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף פי' כיון שאתה יכול לתת לך עצות בנפשיך שלא ליתן מקום ליצר הרע בהרהורים רעים רק שאתה משגח עצמך ומדבק א"ע תמיד בעולמות העליונים אזי אנסה את עצמך באשת אדוניך כיון שאתה יכול להפשיט א"ע מגשמיות העולם ולאחוז עצמך בדוגמתו ברוחניותו של דבר ודבר עד שאתה דבוק בחי העולמים בא"ס ב"ה מיד ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף והוא יוסף הצדיק עמד בנסיון ונראה לו דמות דיוקנו של אביו ואחז במדת התפארת ישראל כנ"ל וע"כ כשעמד בנסיונו נקרא יוסף הצדיק והי' מאמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לטובתו מאחר שהי' ממשמש בעיניו ומסלסל בשערות המה העולמות העליונים שהיה יכול לפשוט עצמו מהגשמיות ולאחוז בכל דבר ודוגמתו שהמה רוחניות הדברים המה העולמות העליונים ע"כ נסהו באשת אדוניו וגירה בו את הדוב מאחר שהיה לו כח ועצות ותחבולות לעשות עם היצ"הר מלחמה כנ"ל ודו"ק.
תפארת שלמה
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ערש"י כשראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר הקב"ה אביך מתאבל עליך כו' ע"ש. הנה יש להבין באמת מה היתה דעת יוסף בזה הלא ידע בצערו של אביו וכמ"ש ראובן אנה אברח מצערו של אבא. אך הנה יבואר ע"ד שאמר ר' יהושע לר"ג אי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים. כי הנה ר"ג הוא שהיה במדריגה העליונה מופשט מתאוות עוה"ז והי' נשיא ומנהיג הדור לתקן אך נשמות ישראל למעלה וכמ"ש דמות צורות לבנו' היה לו לר"ג בעלייתו ובחי' לבנה היא השכינה כנודע ובה היה מסתכל להיו' כל ישראל בני עליה ולכך כשהסתכל למעלה על נשמת ר' יהושע וחביריו הנה הם גדולים וטובים בעיניו. ולא דאג עליהם כלל מי יתן כל ישראל כמותם. אבל ר' יהושע אמר לו כי צריך להסתכל גם למטה בעוה"ז על פרנסת ישראל לבל יחסר להם כל טוב. וזה אי אתה יודע בצערן של ת"ח בעוה"ז כנ"ל. והנה כן השבטים שהיו אצל אביהם המה ראו בעיניהם צערו ואבלו של יעקב אביהם ימים רבים. אבל יוסף הצדיק שהיה מרוחק ממנו והוא שהיה במדריגה העליונה כנ"ל הנה הוא הסתכל רק למעלה. ושם הנה ראה גודל מעלת יעקב אבינו ע"ה דיוקנו של אביו חקוקה בכסא הכבוד וכל שהצטער יותר בעוה"ז הנה נתעלה למעלה יותר ויותר לכך לא דאג כלל על צערו של אביו. וז"ש אוכל ושותה וכו'.אבל הקב"ה אמר כי לא יאות כן רק צריך להסתכל על עניני עוה"ז וז"ש אביך מתאבל כו' וז"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. פי' שגם בעת המשפט שם הוא צדקה ביעקב לדורות כי הכל היה תיקון העתיד לזמן הזה. וז"ש לך נא ראה את שלום אחיך. התורה מלמד' להצדיק הדור להסתכל ולראות את שלום אחיך בעוה"ז ואת שלום הצאן. וזהו ענין מעלת נסיעה לצדיק הדור ע"ד בקשת חיי ומזוני בעוה"ז כי למעלה יודעים כי הכל לטובה ואינה רואים שום ריעותא וחסרון בצרכי עוה"ז. אבל הצדיק שהוא אתנו בעוה"ז הנה הוא רואה כל היום בחוסר וצרכי פרנסת עוה"ז וכן שאר דברים בבריאות וכדומה. לכן הנה הוא מתפלל על עמו כל הימים לכן הוא מפיק להם ברכה וחיים ושלום. אמן:
תפארת שלמה
ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל. כי הנה האדם צריך שמירה מאד במחשבתו לבל יפול ברע במחשבת הסט"א חלילה. וזש ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. פי' הפירם ומבטלם לבל יעלו על לבו ולא יזכרו עוד בלב ישראל רק מה שנוגע לעצת ה' בדרכי עבודת הבורא היא תקום לעולם. וזה היה ענין יוסף הצדיק שגם בעת שהיה בבית המצרי לא עלתה על לבו שום הרהור ומחשבה ממחשבותיו. וזה ולא ידע אתו מאומה. פי' הדעת שהיה עמו לא היה משום אומה ולשון. כי אם הלחם אשר הוא אוכל. פי' רק העלאת הניצוצות מן המאכלים ולברר האוכל מתוך הפסולת: