אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃ (ס)
תפארת שלמה
אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו. ואת אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. יבואר עפ"י הידוע כי ג' שמות הם לחמה "שמש "חרס "חמה. וללבנה ג"כ ג' שמות "ירח "סיהרא "לבנה. ובזמן הגלות נקרא סיהרא כי הכנ"י הם משולים ללבנה שהם עתידים להתחדש כמותה ובזמן הגלות הם כמו בבית הסהר לכן נקראת סיהרא. וז"ש ואת המאור הקטן לממשלת הלילה רמז לגלות שנדמה ללילה. וכח הצדיק יסוד עולם שנקרא כל לעשות היחוד גם בזמן הגלות. והם הצדיקים השומרים ברית קודש ושומרים עיניהם לבל יסתכלו במקום שאינו ראוי כמ"ש איה הקדשה ההיא בעינים. כי בחי' הראות ותיקון המחשבה היא בעינים. וזה שהי' ביוסף הצדייק דכתיב וימאן וכו' לכן נקרא כל בחי' צי"ע. וז"ש אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה. זה יוסף הצדיק שלא היה בו שום שמץ הרהור רע ח"ו. כל מאומה. מאומ"ה הם התאוות העובדי כוכבים. לכן כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. כביכול השם הוי' היה בו הצלחה לצרף וליחד השם הוי' להאיר על פני תבל בצדקתו. וזה כל אשר הוא עושה גם בעולם העשיה היה ממשיך הקדושה ביחודו ואחדותו ית"ש: