וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֙מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת׃
אור המאיר
ויאמר יעקב לבניו המה ה' מוצאות הפה למה תתראו כאלו אתם שבעים ואינכם צריכים לקבל הארה ממדריגה עליונה מחכמה ובינה כי באמת יעקב הוא בחי' הקול כמדובר וקול מדבר לדיבור להיות שוה אליו להמשיך מקדימת המחשבה הקדושה וע"ד שזכרתי בשם הזוהר מה שפירש אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי קול מדבר לדיבור אתי תמשוך מלובן עליון ולזה בא הרמז בתורה להורות לאדם הנהגה ישרה בענייני תורה ותפלה לעשות לו ציווים בדרכי אבותיו הראשונים לבלתי יוציא אותיות יבשים מפיו כ"א טרם פותח פיו להוציא דיבור יראה להמשיך אותם האותיות מקדימת מחשבתו כאשר נרמז ביעקב אבינו היותו בחי' קול הכללות עולמות אמר לה' מוצאותיו למה תתראו כאלו אתם שבעים לבלי צורך הארה ממחשבה הקדומה ואז יש פירוד בין הדביקים והנה כל האמור למעלה לא נאמר כ"א מאיש משכיל אשר רוח אלהים בו והוא כעמודא תקיף בכולא בלתי מתמוטט מפגעי וממקרי הזמנים מבחי' התקשרותו ודבקותו מעבודת הבורא ובכלם מוצא בהם רמיזא דחכמתא לעורר לבו ורוחו ונפשו להשגת אלהותו ית' מצד פעולותיו וכיון שכן בודאי רעיונותיו ומחשבותיו המה טהורים ונקיים בלי מחשבות חוץ ויתכן לו באמת למשוך מקדימת המחשבה עד בחי' הדיבור כיון שבכל מאורעותיו מבין הדעת הגנוז שם כי כבר נודע שהם שלשה כלי אומנות שבהם ברא הקב"ה את עולמו בחכמה ובתבונה ובדעת ומוכרח להיות אלו הבחינות בכל דבר נברא בעולם כי כח הפועל בנפעל והמשכיל הנותן דעתו לזה ממציא מרגוע לנפשו אל כל מקום אשר יבוא לשם מוציא בהם בחי' רמיזא דחכמתא ובחי' הדעת הגנוז לשם ומתלהב מזה לעבודת בוראו לאפוקי האנשים הבהולים ולהוטים לעשות מעשיהם בלא תבונה ודעת ולא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' להשיגו ית' מצד פעולותיו אזי סיבת מאורעותכם גורמת להם ליפול ממדריגתם וע"ד שזכרנו במקום אחר מה דאיתא בזוהר לערב רב אתהפך מש"ה לשמ"ה והרמז בדברי קדשו בחינת הדעת הגנוז במדריגות הנמוכים זה נקרא משה אתהפך להו לאנשים פחותים לצירוף שמה ושממון הגורמת להם התרחקות מהבורא ב"ה ולזה רמז יעקב אבינו וצוה את ביתו אחריו אופני העבודה:
אור המאיר
רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות ובודאי לא היה צריך לצוות אותם לרדת למצרים בשביל אוכל הגשמי כי בלא הוא' בודאי הבנים היו נותנים להם עצה הגונה להחיות נפשם לבלי ימותו ברעב אמנם כאן הורה להם דרך הנכונה לעשות כל פרטי מעשיהם אפילו מעניני גשמיות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה וגם לבלתי ינזרו אחור באתרמי שהאדם נופל לפעמים במיצר ים החכמה ממקרי ופגעי הזמנים יהיה כעמודא תקיף בכולא לעשות הצירוף שמ"ה צירוף מש"ה והיינו להשיג הדעת הגנוז בכל מעיקים ומאורעות הקורה לאדם בחיים חיותו שזה נקרא מצרים כמבואר ובהכנס הדעת לשם הוא המוציאו ממיצר והורה יעקב אבינו לבניו לרדות ולשלוט בצירוף הנראה שמ"ה ושממון להפכו לצירוף טוב מש"ה והתועלת גדול המגיע אחרי זאת שכרו כפול ומכופל להיות שמעלה איברי השכינה אפילו ממדריגות התחתונים וזהו שגמר אומר ושברו לנו משם ונחיה רמיזא רמז להם אפילו בעניני גשמיות תענוגי עוה"ז הכל נמשך מהשבירה התחלקות מדות הקדושים אורות עליונים מלובשים עתה בצירוף שמ"ה והחיוב מוטל עליכם ועל כל הדורות הבאים אחריכם לעשות צירוף טוב להשיג התלבשות שמותיו וכנויו הקדושים באמצעות פעולותיו וזהו ושברו לנו משם לשון שם ממש להשיג שמו יתברך ונחיה ודאי כי בזה תולה חיות של האדם בעוה"ז וגם חיות הנצחי מזון הנשמה בעולם העליון בעלותה אל מקום מחצבה הראוי ליתן לה בזרוע ידה וכשרון פעולתיה והשם ברחמיו יורינו דרך אמת בעבודתו עבודת הקודש אמן: