וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם׃
תפארת שלמה
א"י בדרך הנ"ל. ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם. ע"ד המובא בספרים כי נקודת חולם הוא הגבוה מכל הנקודות רמז לבחי' יסוד כמו הלולב שהוא גבוה במינו כאשר בחי' היסוד שהוא למעלה משבע ספירות והוא המשפיע לכולם. וכן הענין הוא בשבת הוא האחרון משבעת ימי בראשית והוא המשפיע לכל ששת הימים כנ"ל. וזה הרמז בגמ' תדיר ומקודש תדיר קודם רמז לששת ימי המעשה שהם הקודמים ליום השבת שהוא המקודש והוא המשפיע לכל ששת הימים כנ"ל. וז"ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו. כי מדתו של יוסף היה ג"כ מדת היסוד והוא שאב השפע מכל השבטים ומשפיע להם. וז"ש להם והנה תסובינה אלמותיכם כו'. אך הם הבינו כפשוטו לכן אמרו המשול תמשול בנו וכו'. אך אביו שמר את הדבר כי כן צריך להיות בכל דור צי"ע צנור השפעות כמ"ש חנון ורחום וצדיק. וז"ש כאן ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם. בחי' צדיק יסוד עולם רמז על חל"ם כנ"ל. ויזכר לשון השפעה בחי' דכר. ויאמר שימו לח"ם אותיות חל"ם בבחי' מזל"א עולה לחם בגימ' ג' הויות כנ"ל: