וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃
תפארת שלמה
(בפ' מקץ) וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה. הנ"ל לבאר בענין הסיפור הכתוב הזה כי מה ענין נכמרו רחמיו בזה מה רחמנות הי' צריך בנימין אצלו גם למה בכה יוסף ולמה ספר הכתוב ויבא החרדה ויבך שמה מה לנו באיזה מקום בכה. אך יש לרמז בזה ע"ד המבו' בפע"ח שער ר"ח פ"ג. כי עשרה טיפין שיצאו מיוסף קבל אותם בנימין זאב יטר"ף יו"ד טרף. שטרף הניצוצין מן החיצונים שהוא בחי' יסוד נוקבא כיל"ח. וזה שהוצרך יוסף להוצאות הני"ק הנה ג"כ תיקון לצורך שאר העלאת הני"ק ממצרים ערוות הארץ כנודע. והנה לכך כשהגיע העת התגלות יוסף לאחיו הוצרך בע"כ להעלות הניצוצין שלו מקודם לחזור אליו. אח"כ יוכל להטיב גם עם שאר אחב"י. שענין התגלות הזה מרמז על התגלות משיח בן יוסף העתיד. ובזה יתורץ קו' הספרים למה הכריח יוסף את בנימין לבא אליו תחלה קודם התגלות ולצער את אביו כ"כ הלא אח"כ באו כולם אליו. אכן כנ"ל ניחא כי לא יכול להתוודע אל אחיו טרם הראותו את בנימין כנ"ל. וזה כשהתחבר עם בנימין שאלו יש לך בנים אמר לו עשרה. שהם היו בניו של יוסף כנ"ל ולכך קראם על שם אחיו. וזהו וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו. נכמר"ו נכמ"ר גימ' קר"י והניצוצין שלו חזרו אל וא"ו שהוא יוסף וזה נכמרו ואח"כ אל רחמיו סוד הרחם בסוד זכו"ר אזכרנ"ו עוד רח"ם ארחמנ"ו. וזהו מחי' מתים ברחמים רבים שיש הרבה בחי' נוק' למעלה וכ"א עולה לפי ערכה. וזה מחי' מתים הם הני"ק שנקראו מתים ומעלה אותם ברחמים רבים של נוקבא. וזהו לא המתים יהללו י"ה וכו' ואנחנו נברך י"ה לכך כאשר מחי' מתים הנ"ל אומרים קדושה עמהם נקדישך כו'. נחזור לעניננו הנה זהו בחי' רחמיו סוד הרחם בהעלאת ניה"ק שמה. וזהו ויבא החדרה שבחי' הרחם נקרא חדר כמבו' בגמ'. וזהו ויבך שמה. כי ע"י הבכי' מעלה ניצוצות כמ"ש בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. והוא החזירם למקומם שמה. וזהו האמור בתיקון חצות ואטיל דמעין לגו ימא רבא ואדכר לבנוהי מגו בכי'. כי כל הבכיה של רחל מבכה על בני' הוא רק להעלאת ניה"ק. ואדכר הוא לשון דכר להחזיר הכל לשרשו. וזהו ויבך שמ"ה שם ה'. וזהו ויאמר שימו לחם שהאכילה הוא העלאת ניה"ק כנודע. והנה אמנם גם אחיו באו רק להעלות ניה"ק כמבו' לשבור ב"ר ע"כ עכבם שלשה ימים אצלו אח"כ הוצרך הכל לשוב אליו שהוא בחי' היסו"ד. וזהו וישא משאת מאת פניו אליהם. משא"ת הוא ש"ם א"ת. מא"ת הא' מפסיק בין תיבת מ"ת כי כשהעלה ניה"ק מהם הנה נעשו המתים חיים. וזהו מאת פניו אליהם שבהראות פניו אליהם העלה מהם כל אותן הני"ק שהוצרכו בע"כ לשוב אליו כנ"ל לכך ותרב משאת בנימין ממשאת כולם. שהרי בנימין הוא שהי' בו אותן הניצוצין של יוסף לכך רבה חלקו יותר. ועליו הוא שצעק בכל עת הביאו את אחיכם הקטן אלי ואשימה עיני עליו. היינו בראיית העין בו יעלה הני"ק ממנו כמבואר כן בספרים יהב עיני' בו ונעשה גל של עצמות. כי כל הניצוצין שלו ושל אחרים צריכין [תיקון] על ידו כנ"ל. והנה זהו ענין נר חנוכה שהוא העלאת הני"ק יהי אור הוא אור של חנוכה. והנה גימ' יה"י או"ר רל"ב גימ' ארבע שמות כנודע כי אחרי שאמר הכתוב מרחפ"ת מ"ת רפ"ח שהם רפ"ח ניצוצין ויאמר אלהים יהי אור של חנוכה לתיקון הזה של ד' שמות שמכולם נפל כנ"ל וע"י נ"ח יחזרו להתיקון וממשיך יהי שם י"ה ליו"ד להתיקון. וזהו אח"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החושך שמתחלה היו משתמשין בערבוביא פי' קודם התיקון הם הני"ק משתמשין בערבוביא. אח"כ נבדלים מעתה. וזהו הרגיל בנר חנוכה הווין לו בנים ת"ח. פי' הבנים הם שלו כי יחזרו אליו. והמעלה ני"ק זוכה גם לת"ח. וזה ענין מרגלי"ם אתם רג"ל י"ם כמו שאמרו עד שתכלה רגל מן השוק להעלות הנפילה מבחי' רגל גימ' ד' שמות מן השוק הוא בחי' הקליפות שוק הוא רה"ר כיל"ח. וזהו הרמז בהאר"י ז"ל. ובא לציון "גואל "ולשבי "פשע "ביעקב "נאום "ד' "ואני כו' ר"ת גו"ף בני"ו כנודע שהוא להחזירם ולהשיבם אל מקומם שזה הוא בחי' מהדרין מן המהדרין. וזהו הוד והדר פעלו. מבחי' הוד של אהרן זה שהי' ע"י כהניך הקדושים הדר פעלו בחי' המהדרין הכל לשרשו בנר חנוכה כנ"ל והבן: