וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם׃
תפארת שלמה
(בפ' מקץ) ויתאפק ויאמר שימו לחם. הנה ידוע כי כל ההשפעות המה הולכים ע"י הצי"ע והוא הצנור להביאם לעולם הזה וזה בחי' יוסף הצדיק כדכתיב כי בן זקונים הוא לו כידוע. וז"ש דוד המע"ה. גם כי אלך בגיא צלמות הוא עולם הזה. לא אירא רע כי אתה עמדי. תערוך לפני שולחן נגד צוררי הם הסט"א העומדים לחטוף את השפע. דשנת בשמן ראשי כי ההשפעות יורדים על ידי הצדיק ומה דרכו של שמן שיורד מלמעלה למטה ואח"כ הוא עולה למעלה. לחם בגימט' מזל"א בגימ' ג' הויו"ת. כי בני חיי מזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ועיקר ירידתם הוא ע"י הצי"ע המיחד ג' הויו"ת כנגד בני חיי מזוני וז"ש אצל השבטים וישבו לאכול לחם והנה ארחת ישמעאלים באה כו' מה אשמעינן בזה שישבו לאכול. אך ידוע כי דרך הצדיקים באכילתם הם משפיעים כל טוב לבני ישראל כמ"ש מהאוכל יצא מאכל. ר"ל ע"י אכילת הצדיק יוצא שפע וכ"ט. ובאמת כל זמן שהי' יוסף הצדיק ביניהם הוא הי' הצנור להוריד השפע כמ"ש כי בן זקונים הוא לו. ולזה כתיב וישבו לאכול לחם. אז הבינו כי חסר להם אותו הצדיק. כי כאשר מכרוהו ראו בעיניהם אורחת ישמעאלים באה כו' הולכים להוריד מצרימה. כי עתה כל ההשפעות הולכים למצרים כי במקום אשר יוסף שם שמה יהיו גם ההשפעות כמ"ש ויברך ד' את המצרי בגלל יוסף. וכל אשר הוא עושה ד' מצליח בידו. וזה ג"כ מ"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים. כי בלתי יוסף הצדיק לא הי' שם השפע. ולזה עתה כאשר באו אחי יוסף י"ב שבטי י"ה אז נגמר היחוד במלואו וטובו לכן אמר יוסף שימו לחם גימ' ג' הויות כנ"ל שימו לשון שם שצריך ליחד הג' שמות הוי' גימ' לחם שיהי' השפע מסטרא דקדושה ע"י יוסף צי"ע. וכוחו של יוסף הוא ג"כ בכל הדורות הבאים. וזה שרמז בדבריו אלהים יחנ"ך בני כאן רמז על נס חנוכה שהי' ג"כ ע"י הצי"ע. וזה שרמזו בגמ' בשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו. עפ"י מ"ש ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. כי עתה בזמן הגלות כל הפרנסות הם רק ע"י סכנת הנפש כי קשה מזונותיו של אדם כו' וז"ש מלך סדום רמז ליצה"ר תן לי הנפש והרכוש קח לך. פי' כי לא תשיג רכוש ופרנסה רק עד אשר תתן לי הנפש. וזה הרמז במצות נר חנוכה כי היא לעזר לבני ישראל להשפיע להם פרנסה בריווח ובניקל. וזה מניחו על שולחנו ודי"ו אותיות יו"ד. פותח את ידיך יודי"ך רומז לחכמה יוד עלאה. ויהי' הפרנסה מסטרא דקדושה מתחת ידו הרחבה: