מַהֲרוּ֮ וַעֲל֣וּ אֶל־אָבִי֒ וַאֲמַרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֤ה אָמַר֙ בִּנְךָ֣ יוֹסֵ֔ף שָׂמַ֧נִי אֱלֹהִ֛ים לְאָד֖וֹן לְכָל־מִצְרָ֑יִם רְדָ֥ה אֵלַ֖י אַֽל־תַּעֲמֹֽד׃
אור המאיר
מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד. ירצה כה אמר בנך יוסף ולא כל אדם זוכה לזה כ"א יוסף להיותו מדות מרכבה ליסוד עולם המשפיע אל מלכות בחי' דיבור וצוה לאחיו המה ה' מוצאות הפה לדבר עם אביו הקול קול יעקב שבלתי אפשרי להוציא דיבור זולת הקול המקושר אל קדימת המחשבה משפיע באמצעות הלשון בחי' יסוד אל הדיבור חמשה מוצאות ויש להבין בדברי הזוהר שדרש ע"פ כי יעקב בחר לו י"ה עד כאן לא ידענא מאן בריר למאן אי קב"ה בריר ליה ליעקב או יעקב בריר ליה לקב"ה אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטיל ליה ליעקב לעדביה וכו' ת"ח הכי נמי. יעקב בריר אחסנתיה ועדביה לחולקיה וסליק לעילא מכל דרגין ע"כ הנה הגם שכוונת הזוהר עמוק ומי יכול לעמוד על סודו נראה לרמוז בדברינו כי הנה כבר קדם לנו הדבור איך באמצעות הדיבור מקדימת המחשבה עד ה' מוצאות נבנה ונצטרף צירוף שם הוי"ה ב"ה באופן המבואר ולא יתכן כזאת כ"א במחשבה טהורה ונקיה בקשר אמיץ ע"ש וטרם מוצא דיבור אפילו בחושבו מרוממות אלהות לא נבנה ונצטרף אותו הצירוף הקדוש ונמצא כמו שבחי' הקול צורך לקדימת המחשבה כמוהו צורך ג"כ קדימת המחשבה להתלבש בקול לתועלת המבואר וזהו כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל בכדי שתבנה ותכונן צירוף הוי"ה בשלימות וזהו כי יעקב בחר לו י"ה כלומר יעקב בחינת קול בחר לו י"ה והיינו הקול המלובש בה' מוצאות הפה המה ב' אותיות ו"ה ולבלתי היות לשון רמי"ה בחר לו ב' אותיות י"ה לחבר ולדבק י"ה בו"ה ביחוד שלם באמצעות הדבור וכל זה נרמז בדברי הזוהר עד כאן לא ידענא וכו' אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטיל ליה לעדביה את יעקב והכי נמי יעקב בירר אחסנתיה ועדביה וכו' להורות את סוד התקשרות בחי' הקול לקדם המחשבה לבנות ולכונן בית הוי"ה ב"ה ודוגמתם נעשה יחוד בד' עולמות אבי"ע בשרש ד' אותיות הוי"ה ב"ה כידוע. לעומת דברינו יש לרמוז בתורה הקדושה שאמר יוסף מהרו ועלו אל אבי ודא הידוע המורה קול כה אמר בנך יוסף מדות היסוד שמני אלקים לאדון לכל מצרים הוא הדיבור אשר ע"י נבנה בחי' הדבור בהשפיע לשם הארה מקדימת המחשבה ולכן החיוב מוטל עליכם למהר לעלות ולדבק בקדימת המחשבה כי הפרט צריך לכלל כמדובר וגמר אומר בדבריו רדה אלי אל תעמוד ירצה רדה הארה עליונה מלובן עליון אלי כמבואר למעלה קול מדבר לדיבור אתי מלבנון כלה ע"ש וזהו רדה אלי ותמשיך מלובן עליון אל תעמוד ודאי משמעו לשון עכבה להזהיר בא ולצוות אל תעכבו תוקף ועוז ההשפעה מחכמה מלהוריד מהרה אל היסוד להשפיע אל הדיבור ותועלת גדול המגיע וכלכלתי אותך שם דבר גדול רמז בכאן על המחיה והכלכלה שגורם בהוציא י"ה ו"ה דיבור לפני אלהים בהתקשרות החו"ב אל הקו"ד נעשה ונבנה צירוף שם הוי"ה ב"ה בשלימות כנזכר. לזה רמז בדבריו כי עוד ה' שנים רעב רומז לה' אחרונה בהעדר מה' מוצאות הארה עליונה מקדימת' המחשבה אזי האותיות המה רעבים גם צמאים ויבשים ורקים מלחלוחית טוב ההשפעה ואינם פורחים לעילא וגם גרם בנזקין שנעשה ח"ו פירוד בין הדבקים כמבואר לשון רמי"ה ולזה דאג לבו בקרבו של בחי' יוסף הצדיק המשפיע פן תורש אתה וביתך כלומר גם אתה גם ביתך היינו צירופי אותיות ותיבות שמוציא מן השפה ולחוץ בהעדרת מחשבה טהורה מק' ה' המה רשים ודלים ואם נפשך לדעת מה זה ועל מה זה ולמה הכניס א"ע יוסף הצדיק לדבר גבוה כזה ולא זולת השבטים לזה בא כמתרץ ואומר כי באמת אליו נוגע הדבר מי שפוגם בלישנא ורגיל על לשונו לשון רמי"ה שמעורר ככה כמאז גם עתה השלכת יוסף אל הבור אשר מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו לחטוף אותיות וצירופי תיבות לקליפות ח"ו ולכן עיקר תשוקתו של בחי' הקול לדבר לבחי' דיבור אתי תלך ותבא מלובן ועליון בכדי להשפיע הארה עליונה למקום הראוי לעשות צירופי אותיות בקדושה וכל זה נעשה ע"י בחי' יוסף לזה אמר כמתרץ ואומר למה הכניס א"ע לדבר גבוה: