גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃
אור המאיר
בפסוק גור אריה יהודה מטרף בני עלית לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים. יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי אורח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור. לבאר אלו מקראי קודש נראה בהקדם מה כתיב למעלה ויאמר ישראל אל יוסף וגו' ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי והנראה כי כבר זכרנו כמה פעמים מה היא עיקר עבודת בני ישראל רק לתקן שבעה מדות הקדושות אשר בכאן הוא מקום השאלה על שאמר הכתוב כי שאל נא לימים ראשונים אבל למעלה מעולם הבנין נאמר שלח תשלח את האם ולית מחשבה תפיסה וממילא אין שם עיקר העבודה כ"א הארץ נתן לבני אדם לתקן אותה והכינה בז' מדותיה הקדושים ולדחות הרע ז' תועבות כי זה לעומת זה עשה אלהים ואף לזאת יחרד האיש וילפת ויאחז צדיק דרכו לעשות לעצמו גדרים וסייגים בבחי' מדותיו ואל יהיה בהם מאומה מז' הפכיים ח"ו ובזה תולה עיקר העבודה זו תפלה עבודה שבלב שבלתי אפשרי לכוון בתורה ותפלה להוציא אותיות וצירופי תיבות מחכמה עד מלכות בחי' הדבור כ"א בהלחמו מול צר ואויב הוא היצה"ר בחי' ז' הפכיים מכאן באים לו כל מחשבות זרות המעורבות בתערובות חוץ חציו לדולקים יפעל היינו צירופי תיבותיו הנקרא חצים יפעל אותם דולקים אחריו לבלבל מחשבתו הקדושה וישלוט בהם לעשות כרצונו ולהיות עיקר בנין התיבה תולה בברית הלשון המשפיע השפעת השכל אל הדיבור כאשר הארכנו מענין זה למעלה ראש דברו יאיר אל יוסף לצוות בטוב ולביתו אחריו ורמז לו ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך לך דייקא להיותך מרכבה לברית עליון אשר לקחתי מיד האמרי אותיות אמר י' וידוע אות י' רומז לחכמה עיקר האמירה לגבוה הנמשך מקדימת המחשבה ולהיות מן החכמה עד הדיבור יש י' מדריגות כידוע ומוכרח להעביר המחשבה באמצעות זי"ה ויש שם מגע נכרי והיינו מחשבות המעורבות מחיצונים הבלי עולם לזה צריך ללמוד קשת וחרב להלחם נגדם לבלתי נגרר אחריהם לקלקל מחשבתו הטהורה וזה הרמז אשר לקחתי לשון לימוד מיד האמר"י וכאמור בחרבי ובקשתי כי בודאי צריך לימוד רב חרב וקשת ומלחמה ואז עולה כהוגן האמירה לגבוה בצירופים קדושים וטהורים ובלתי מ"ז כלל ועתה תחזה ביאור מקראי קודש
אור המאיר
גור אריה יהודה כבר זכרנו יהודה כינוי למלכות וכמו דאיתא בזוהר הפעם אודה את ה' וגו' ותעמוד מלדת בגין דהכא אשתכללו ארבע סמכין מאי טעמא אמרה אודה את ה' בהאי ולאו בכולהו וכו' ת"ח אע"ג דתלת בנין הוו עד דאולידת ליהודה לא שלים כרסייא ובג"כ הפעם אודה את ה' ולא בכלהו וע"ד ותעמוד מלדת מאי ותעמוד דקיימא כרעייא על סמכוהי ועוד כתב לקמן בזוהר פתח רבי יוסי ואמר הפעם אודה וגו' אלא יהודה איהו ברא רביעאה לכרסייא ואיהי אשלים לכרסייא ובג"כ יהודה בלחודוי תקונא דכרסייא סמכא דכלהו סמכין כי דהמע"ה אתא מיהודה ואשלים לכרסייא וע"כ אקרי יהודה דאיהו שמא קדישא והדל"ת מרגלוהי דכרסייא הנה מי שיש לו מוח בקדקדו לבבו יבין אשר נשמע מדברי הזוהר יהודא הוא כינוי למלכות בחי' הדבור ועיקר הדבור הוא להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה והרמז יהודה אתה יודוך מכאן נמשך הודאה לפניו ית' ורמאז לו אביו מטרף בני עלית מאין נמשך לך בחי' עליה לעולמות עליונים היינו ממה שבני יוסף טרף ומערב אצלו השפע עליונה מכאן בא למלכות עליה למעלה ועיין למעלה פ"ה טרוף טורף יוסף ותבין שמשמעו לשון בצים הטרופים וכמוזכר למעלה שכל בחי' השפעה עוברים דרך מדות יוסף וזהו לא יסור שבט מיהודה כי ברית המעור וברית הלשון המה מכוונים ומורים על בחי' יחוד שבט הלשון עם בחי' הדבור ע"ד וקם שבט מישראל המבואר לנו במקום אחר והיינו לא יסור שבט הלשון מלהשפיע למלכות עולם הדיבור וכמוהו הרמז ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים ופרש"י אסיפת עמים ולהבין הענין נראה בהקדם פי' הכתוב אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ד' והכוונה יש לרמוז שפה ברורה הוסב על עם בני ישראל בהיות להם שכל חזק ועצום להיות לו דבורים טהורים ונקיים מכל מום תערובות חוץ באופן המבואר למעלה תועלת גדול המגיע יכולת בידם לקרא כולם אפילו אומות העולם לקרבם אל הקדושה וע"ד דאיתא באור החיים בענין הכאות סלע להוציא מימיו אשר נשמע ממאמר ודברתם שישנה עליה פרק אחד ופי' ע"י שישנה עליה פרק א' של תורה שהיא חיי עולם מפה קדוש יעורר כח שבדומם ומזה יתעורר לתת מים ע"ש לעניניו והמובן מזה מי שיש לו פה קדוש יכולת בידו לעורר אפילו נצוצות קדושות שבדוממים ופשיטא מי שיש לו שפה ברורה להוציא דבור של תורה ותפלה יכול להוציא אפי' מאה נצוצות קדושות שבהם לקרבם אל הקדושה ובפרט לעתיד שתתרבה ההשגה בעולם מגדולם ועד קטנם בודאי יהיה להם שפה ברורה ונקייה טהור ממום תערובות רע ואז אהפוך אל העמים להופכם מרע לטוב הכל על ידי שפה ברורה של ישראל עם הקדוש ויכולת בידם לקרותם כולם אף או"ה בשם ה' והמשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת המרומז בכאן לא יסור שבט מיהודה כנזכר עד כי יבא שילה ושפה ברורה כזה גורם ולו יקהת עמים אסיפת עמים לקרבם אל הקדושה הגם שחז"ל נתעוררו אין מקבלים גרים לימות המשיח עכ"פ אם היות להם לישראל שפה ברורה וקדושה יוכלו לאסוף הניצוצין קדושים שבהם המחיה אותם ודו"ק בזה ותבין. ואומר.