וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֵלַי֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן׃
אור המאיר
ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו הוא הדבר אשר דברתי שהכל תולה בקישוט מדותיו של אדם ככה גורם העמדת העממין עליו כמוזכר תרים ידך המורים בחי' המדות על צריך וכל אויביך יכרתון וזהו כי בידך היינו בבחי' קישוט מדותיך הכינוי בשם ידים בזה נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו אם אתה נקי בהם ממגע נכרים תרע לאומים ותשלחם ממלא קומתך לבלתי ירעו ולא ישחיתו והכלל ענין ספור הכתוב בתורה נוקב מראשית הבריאה עד סוף המעשה יכול המשכיל להמציא בעצמותו מבראשית ועד לעיני כל ישראל ובחי' משה ישנה בכל אדם ובכל זמן מורה בחינת הדעת שבאדם נקרא משה וכללות ישראל הן המה בחי' מדותיו הנמשך מהדעת ועיין מה שבארנו פ"ה ונגש משה לבדו אל האלהים והם לא יגשו הכוונה הכ' מתמיה על רובן דעלמא גדול וקטוו שם הוא אם תשאלה לומר היש ה' והאמונה תקוע שאין בלתו אזי מענה בפיהם יש ויש ומי גדול כאלהינו ואין זולתו ועכ"ז אם תעיין אחר מעשיו של כל אחד ואחד מהם נמצא עולתה בו ומעשהו בפניות ורמאות והולך אחר שרירות לבו ואם כן קשה הלא פיו ענה בו שמאמין באמונה שלימה שהבורא ברוך הוא הוא המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ואם כן למה הרעות לעשות אמנם כל זה מורה שבחי' הדעת יצא מגלות אמנם המדות המה עדיין בגלות ואינו יכול להכניס הדעת את ה' בהמדות והולך אחר תאות לבו וזהו שמתמיה הכתוב ונגש משה הוא בחי' הדעת של אדם לבדו אל האלהים שבסוד מחשבתו יודע ומבין שיש ה' בקרבו והם מורה בחי' המדות לא יגשו ונוהג בהם כאשר לבו חפץ להתאוה תאוה מול דברינו בא הרמז בתורה בפתיחת דברו של משה רבינו במשנה תורה דעת הכללי נראה להם הענין.