וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽיהוָֽה׃
תוספתא (ליברמן)
המלוה את חבירו על המשכון, או בשטר שיש בו הפותיקי, הרי זה אינו משמט. וכשם שהשביעית משמטת מלוה, כך שביעית משמטת שבועה. דבר שהשביעית משמטתו משמטת שבועתו, ודבר שאין השביעי' משמטתו אין משמטת שבועתו. ר' שמעון או' הוא משמט ואין יורשין משמיטין, שנ' שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו.
תוספתא שביעית
וכשם שהשביעית משמטת מלוה כך שביעית משמטת שבועה שנאמר (דברים טו) וזה דבר דבר שהשביעית משמטתו משמטת שבועתו ודבר שאין השביעית משמטתו אין משמטת שבועתו ר' שמעון אומר הוא משמיט ואין יורשין משמיטין שנאמר (שם) שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו.
שמות
וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃