קישורים על דברים יא:טז

השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' וחרה אף ד' בכם ועצר וכו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וכו'. יש להבין ענין המשך הפסוקים האלו איך שייך ההתקשרות של ושמתם את דברי אלה על לבבכם אל מה שאמר קודם וחרה וכו' ועצר את השמים וכו' וכי העונש הזה צריך לשים אל הלב ועל הנפש ואיך אמר הכתוב ושמתם את דברי אלה על לבבכם שהוא מוסב על הראשוני' שאמר קודם לזה וכו'. אמנם הנה כן כתי' רוצה ד' את יראיו את המיחלים לחסדו. וקשה מה אמר הכתוב כי היראים הם המיחלים לחסדו. הלא כל העולם מצפים לחסדו הגדול ב"ה. אך הנה כתי' גם ענוש לצדיק לא טוב והפי' הוא כי אע"פ שיש רשעים רבים בעולם והי' ראוי להענישם ולהאבידם מן העולם מ"מ הנה הצדיק אינו רוצה לעורר למעלה פנים של זעם חלילה להגביר מדה"ד אף על עוברי רצונו ית"ש מטעם אחר. והוא כמו ד"מ הבן האוהב את אביו אינו רוצה שיהי' שום הקפדה לאביו על ידו שיהי' הוא הגורם כעס לאביו ואף שלא יעשה לו שום רעה ע"ז מ"מ הנה גורם הכעס והזעם של אביו גם זה אינו תענוג לאביו ועצם הכעס לא טוב לו. אכן הבן צריך להשתדל לגרום תענוגים ושעשועים לאביו כל ימיו. והנה כן הצדיק אינו רוצה לעורר למעלה שום מדה"ד וגבורות במדות העליונות חלילה אף על עוברי רצונו מטעם כי עצם הדין והכעס למעלה הוא בחי' פגם. כי רצון הטוב אך להטיב ולהשפיע כל טוב שזהו הרצון והיחוד בכל העולמות וע"י ההתגברות מדה"ד הוא להיפך כיל"ח. לבד מזה הנה התעוררת החמה והכעס למעלה חלילה יוכל להזיק גם להטובים כמו שהי' זה בענין קרח כי יצא הקצף החל הנגף ע"י התעוררת מדה"ד וניתן רשות למשחית חלילה אינו מבחין. וזה שצעקו אתם המיתם את עם ד' ע"י הכעס שהתעורר למעלה כנ"ל. הנה כי כן לא נכון לצדיק להראות שום פנים של זעם חלילה על העולם שלא לעורר על ידו שום קטרוג ומדה"ד למעלה חלילה. שזה הוא פגם בעצם בלתי עונש כמו שנתבאר. אכן שפתי צדיק ידעון רצון להמשיך תמיד הרצון והחסדים והיחוד למעלה בכל העולמות שזה הוא קיומם ולכן אמר הכתוב גם ענוש לצדיק לא טוב וכו'. והנה זה הדבר הוא שהי' על ים סוף שאמר להם משה רבינו ע"ה ד' ילחם לכם ואתם תחרישון. שלכאורה מה הי' היזק אם היו צועקים ומפני מה החריש אותם. אכן הנה כי קריעת ים סוף הי' ענין רצון ויחוד הנעלה בנס הזה בכל העולמות לכך לא רצו שיתעוררו ח"ו שם כעס וחימה בעת ההוא אף על המצרים לצעוק אל ד' להומם ולאבדם כי עצם הכעס הוא למעלה פגם חלילה לכן אמר ד' ילחם לכם ממילא ע"י ההתגלות ורצון האור העליון הנה יאבדו המצריים ואתם אך תחרישון. ומה גם הנה מהטעם השני שבארנו הי' בזה להתעורר עי"כ מדה"ד גם על ישראל בעת ההיא כמ"ש הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג כנ"ל. אך עיקר הצעקה יהי' אל ד' רק עבור ישועות ורחמים על עצמם ועי"כ ממילא השונאים נופלים לפניה'. כמ"ש בצר לי אקרא ד' ואל אלהי אשוע וכו' מן המצר קראתי י"ה פי' אני קורא להושיעני מן המצר ולחלצני מצר והוא ענני במרחב י"ה יותר ויותר ממה שקראתי כי כאשר ד' לי בעוזרי אז אני אראה בשונאי נקמות מהם כל גוים סבבוני בשם ד' כי אמילם וכו'. והנה זה הענין המובא בגמ' במס' (גיטין דף ז') שלח לי' מר עוקבא לר' אליעזר בני אדם העומדים עלי כו' שלח לי' דום לד' והתחולל לו השכם והערב עליהם לבהמ"ד והוא יפילם חללים ע"ש. שהצדיק צריך להתפלל רק על הרצון והישועה של ישראל וד' הטוב הוא יפרע לנו מצרינו כי רגע באפו חיים ברצונו שרצון השי"ת אך להמשיך חיים וחסד לעולם הזה. ועד"ז י"ל ענין הפגם של מי מריבה שכיון שכעס משה רבינו עליו השלום נתעורר מדה"ד למע' עי"ז. והנה זה שאמר הכתוב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם חלילה תגרמו וחרה אף ד'. ר"ל שע"י החטא שלכם תגרמו הכעס ומדה"ד חלילה למעלה לענוש אתכם. והנה לא זו יראת ד' לירא מן העונש של ואבדתם וכו' ועצר וכדומה. אך שימו נא לבבכם כי מלבד העונש הנה הפגם גדול מאד שגרמתם כעס ומדה"ד במדות העליונות. אבל הש"י רוצה את יראיו את המיחלים לחסדו. היינו לעורר החסד לעשות תמיד היחוד והרצון למעלה. וזהו ושמתם את דברי אלה. ר"ל דיבור הוא לשון קשות זה יצער אתכם יותר על לבבכם ועל נפשכם יותר מאבוד נפשיכם חלילה מה שגרמתם הכעס ח"ו למעלה וז"פ דברי אל"ה בסוד מי ברא אל"ה, והבן: