וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָֽכְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
תוספתא (ליברמן)
הרי שהיתה טרופה לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס מבעלה, או שהיה בעלה זקן, או חולה, או שהלך בעלה למדינת הים, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים, והמפלת לאחר מיתת בעלה, עקרה, זקינה, אילונית, וקטנה שאין ראויה לילד, צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה מתיר להתארס ולהתנשא מיד. אמ' ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקא אני שמעתי בכרם ביבנה, שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים. הגיורת, והשבויה, והמשוחררת, צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר' יהודה. ר' יוסה מתיר לינשא מיד. וכן היה ר' יוסה אומ' כל נשים יתארסו, חוץ מאלמנה שלשים יום, מפני האבול. וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים.