כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃
מאור ושמש
ובזה יתבאר ג"כ המשך הכתובים שאמר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתתי וכו' ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש וכו' ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת כו' עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשיך וכו' וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו וכו' היום הזה וכו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך כו' ופרש"י ז"ל ככל מצותך לא הקדמתי תרומה לבכורים וכו' ולא שכחתי מלברך על הפרשות מעשרות וכו' עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי בו השקיפה ממעון קדשיך עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך לעשות כו' ושמרת ועשית אותם בת קול מברכתו הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה הנה כל זה צריך ביאור מה ענין תליות ברכות האדמה בקיום מצות הללו דייקא וביותר יש לשים לב מה שפירש"י הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבא היכן מרומז ברכה זו שיזכה להביא בכורים עוד לשנה הבאה אמנם כבר אמרנו למעלה שענין הבכורים היתה להורות שלא בכוחו ועוצם ידו הוא עושה חיל רק שהברכה באה לו על המשכת השפע שמושכין הצדיקים ע"י ייחודיהם והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל שעיקר הברכה היא ע"י שיורדין ניצוצות קדושות בפרי הארץ ובפירות האדמה ובפירות האילנות שצריכים עלי' והעלאת הניצוצין הוא על ידי הזדככות אדם וקיום המצות שכשהזהיר לברך על המאכל ברכה הראוי לו הוא מעלה הניצוצין עי"ז או בזהירת נעילת ידים וכן בכל קיום המצות מתעלין הניצוצין הקדושים כל ניצוץ מתעלה במצוה הראוי לו כפי שרשו וכשהשי"ת מברך את עמו ישראל מזמין להם ניצוצות גבוהים וקדושים שאינם צריכין רק תיקון מעט והם מוסיפים קדושה ודביקות לאדם שמזדמנין לו להתעלות על ידו וההפוך הוא ח"ו שיורדין ניצוצית נפולים שנפלו למעמקים והם קשים להעלותן וקרובים מאד לקלקל את האדם אל בחי' הרע שנפל בו הניצוץ. והנה המצוה גוררת מנוה ועבירה גוררת כו' וכשהאדם מקדש ומטהר עצמו במותר לו ועושה המצות בשמחה מזדמני' לידו ניצוצות קדושות שאינם נפולים והם בחינות נשמות רק שנריכים איזה תיקון מעט והם עוזרים אותו להתקדש יותר ובכל מצוה שזהר בו האדם מזדמן לידו ניצוץ קדוש שצריך עלי' בדבר זה ועוזרו לקיים המצוה וכן ח"ו להיפוך בעבירה יוכל להזדמן לפניו ניצוץ שנפל בענין זה ומחטיאו יותר וזה שאמרו חכמינו ז"ל הביאו לפני עומר כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות ושתי לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן שביאורו ג"כ שע"י קיום המצות בעומר ובשתי לחם ודומיהן מתברכים הפירות והתבואות בניצוצות שאינם נפולים ומוסיפים בהם קדושה והנה בהבאת הבכורים ג"כ שהיתה בשמחה רבה בקיבוץ עם רב מבני ישראל לעלות לציון ברנה ולפניהם תוף וחלל בזה היו ממשיכין שיתברכו בניצוצות קדושות שעוזרים לקיים המצות בשמחה רבה ולהיפוך ח"ו שהגם שהאדם עושה מצוה רק שעושה אותה בעצבות ובאנינות בלא שמחה הוא ממשיך שיזדמנו לו מצות המתקיימת עד"ז. וזהו מאמר הכתוב לא עברתי ממצותיך ופרש"י ז"ל שלא הקדמתי תרומה לבכורים רק שהבאתי בכורים שהיא מצוה המתקיימת בשמחה ולא אכלתי באוני ממנו שמצות אכילת מעשר שני בירושלים לא אכלתי באנינות ובעצבות רק בשמחה ולא בערתי ממנו בטמא ופרש"י בין שאני טמא והוא טהור ובין וכו' שנזהרתי לאכלו בקדושה ובטהרה ועי"ז ולא נתתי ממנו למת שע"י שקימתי המצות בשמחה ובקדוש ובטהר' לא נתתי מקום שאצטרך לבא לידי קיום המצות המתקיימת במת שהם מתקיימת באנינות וטומאה רק שיהיו כולם חיים וקיימים לכן השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך ישראל ואת האדמה פי' שתברך את האדמה בניצוצות קדושות שיעזרוני לקיים המצות בקדושה ובטהרה ומתוך רוב שמחה וזהו שפרש"י ושמרת ועשית הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה ביאורו שקיום המצות שקיימת בשמחה גוררת מצוה דוגמתה שתזכה ג"כ לשנה הבאה לקיים מצות בכורים בשמחה רבה.
דברים
וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּ֠ר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ {ס}