קישורים על דברים לג:א

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל וגו'. בדרך רמז ונקדים הפסוק. וירא ראשית לו. כי שם חלקת מחוקק ספון וגו'. צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. דהנה אי' בזוה"ק על פסוק "מה שהיה "הוא שיהי' דזה קאי על משה רבינו כי ר"ת "מה שהיה "הוא וגו' הוא משה. וכן הוא בתיקונים, דהנה משרע"ה הוא דגל התורה. בשעה שקבל משה רבינו התורה מסיני היתה בקבלה הזאת קבלת אחריות שקבל עליו על מהימנותא דילי' שיראה להתאמץ בדבר שישראל יקיימו התורה לעולם. לא מיבעיא בימיו ראה ראינו מה שעשה עם ישראל אף גם אחר מותו קבל עליו לבא בגלגולים לצדיקי הדור. ולכל אדם הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים. וכמבואר בס' הגלגולים על משה. [וז"ש בגמ' משה שפיר קאמרת]. וזה ג"כ פי' הפסוק (בשמואל ב) על שאול ויהונתן בחייהם ובמותם לא נפרדו. שאף אחר מותם אינם נפרדים מבני ישראל ועיקר בדרך הזה הוא נשמת משה רבינו כמו שמבואר בכתבי האר"י ז"ל על משנה כל העוסק בתורה לשמה לשמה הוא אותיות למש"ה. שבשעה שאדם עוסק בתורה לשמה נתעברה עמו נשמת משה ומסייעו לו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ובזה פי' האר"י ומגלין לו רזי תורה. שזה קאי על נשמת הצדיקים שבאים לעוה"ז לסייעו בעבודת הבורא. ובזה פרשתי הפסוק בפ' פקודי. ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה. וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה ע"כ. לכאורה כפל הדברים כן עשו וגו' שני פעמים. והנה יש לרמז בפסוק הזה. שהפסוק הזה נוקב והולך עד סוף כל הדורות שכל מה שיעשו בני ישראל אף לאחר מות משה הכל הוא מכח משה. שהוא נכנס במחשבה של ישראל ללמוד וללמד. ומבאר הפסוק שבני ישראל עשו וגו' שזה נאמר על כל הדורות מה שבני ישראל עשו כאשר צוה ה' הוא משום וירא משה את המלאכה. שמשה רבינו רואה שהמלאכה תהא נגמרת בקדושה בלי שום מחשבה זרה שבעולם. ושלא יהא שום מניעה לבנ"י ח"ו. שלא תופר עבודתם. וזה הוא משום. וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה'. ויברך אותם משה. תיכף לת"ח ברכה שנשמת משה הוא בכל בנ"י בשעה שלומדים ומתפללים. ובשעה שעושים מצות. ממילא מברך אותם בכל טוב. ויהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם. שהברכות יהיו נמשכים משכינה בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וז"פ הפ' וירא ראשית לו. קאי על משה רבינו. שמשה רבינו הסתכל על ראשית הבריאה לתקן הדברים על מכונם. ולקיים מעשה בראשית. בשביל ישראל שנקראו ראשית בשביל התורה שנקראת ראשית בשביל משה שנקרא ראשית כמו שדרשו רז"ל קבל עליו לתקן הכל. ולזה קבל עליו לבא לעולם בתוך בנ"י בסוד העיבור ולסייע את בנ"י. ולזה רמז משרע"ה בתורה ויתעבר ה' בי למענכם וגו'. דהיינו שיהי' נכנס בסוד העיבור לעולם. וז"פ כי שם חלקת מחקק ספון היינו נשמת משה הוא טמון וספון בתוך בני ישראל ויתא ראשי העם. שבתחלה נתעבר בתוך הצדיקי הדור כמבואר בכתבי האר"י ואחר כך נתפשט בכל ישראל. ולזה אמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ולזה בא בסוד העיבור כדי לסייע את בני ישראל מחק"ק גימ' רמ"ח שבא הסיוע של משה רבינו בכל רמ"ח מ"ע. וזה צדקת ה' היינו מצות עשה שמזה בא צדקת ה' לבנ"י, ומשפטיו היינו הלא תעשה שנקראים משפטים עם ישראל. לא מיבעיא בימיו כל מה שעשה משרע"ה מצוה ותורה עשה בשם כל ישראל היתה כוונתו בשעת עשיית המצוה ולימוד תורה שגם בנ"י יעשו כן עם מחשבו' קדושות. אף גם לאחר מותו פועל ישועות בקרב הארץ וזהו עם ישראל. ובזה פרשתי בפ' וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. התורה מרמזת כנ"ל. אף שהלך לעולמו לעולמות העליונים וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. וזה ג"כ הפי' ויביאו המשכן אל משה, ופרש"י שלא היו יכולין להקים את המשכן עד שבא משה ויקם משה את המשכן. היינו כנ"ל שלולי משה עמד בפרץ לפניו שלא היו יכולים בנ"י לגמור שום עבודה אם לא בצדקת הנשמות שבאו מלמעלה לסייע את בנ"י. וזה הפי' הפ' שהתחלנו. וזאת הברכה אשר ברך משה שתיבת משה נדרש לפניו ולאחריו. שמשה רבינו ברך אותם. מש"ה איש האלהים את בני ישראל. הבטיח להם שלעולם יהי' עמהם אף לאחר מותו. ויסייע להם שישמרו תומ"צ: (מכתי"ק)

וזאת הברכה אשר ברך משה וגו' מצינו בברכת יצחק אע"ה ליעקב שדרשו (בב"ר פ' ס"ו) מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה וכו' שלא יתכן שיברך יצחק אע"ה בעניני עוה"ז ובפרט משה רבעה"ש שחלקו הי' שבת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו וכ"ז שהי' הוא המנהיג ישראל היו פנוים רק לתורה ואכלו מן (וכמו"ש במכילתא ותנחומא בשלח) לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן. ואם הי' נכנס לא"י הי' כן תמיד שהי' מלאכתן נעשית ע"י אחרים והם היו פנוים לתורה כמו בשבת בודאי ברכותיו הי' רק בד"ת ולא בעניני עוה"ז ובגמ' (ב"ק צ"ב.) דרשו וזאת ליהודה לא הוו קא מסקי לי' למתיבתא דרקיע כו' לא הוה סליק לי' שמעתתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהי' ומהסתם כל הברכות הם על ד"ת רק בגמ' דרשו על ברכת יהודה. ומשרע"ה ייחד הברכות מד"ת השייך לכל שבט. תורה צוה לנו משה וגו'. והיכן מצינו שמשה צוה הלא אמר רק דברי השי"ת והיה שייך לומר תורה כתב לנו משה כמ"ש חלקת מחוקק ספון. ובמלאכי דכתיב זכרו תורת משה כתיב אחריו אשר צויתי אותו בחורב וגו'. אך הענין עפ"י מה שאמרנו במ"ש בגמ' (מנחות כ"ט:) בשעה שעלה משה למרום כו' מנין לך א"ל הלממ"ס נתיישבה דעתו וצריך להבין מה נתיישבה דעתו בהלכה זו ששמע שאמר שהוא הלממ"ס יותר מכל מה שדרש ר"ע שהי' עיקרו שהוציא מתוך התורה שבכתב שידע שהוא הורידה לארץ. אך הענין שלא הבין משה ולא הי' יודע מה אומר אף שתלמידי ר"ע הבינו הוא מפני שזה היה משער הנ' שהוא מקום שבע"ת עומדים. ובזה לא הי' חלק למשרע"ה שהיה טוב מעולם שנולד ונתמלא הבית אורה (סוטה י"ב.). אבל חלקו הי' בתושבע"פ שהוציא ההלכות שהם לנו הלממ"ס הלכתא בלא טעמא (כמו"ש פסחים ל"ח:) בפירש"י וכי לא טעמי בעי כהלממ"ס וכן (גיטין י"ד.) בהלכתא בלא טעם פירש"י כאלו קבלה משה הלכה מסיני שא"צ לתת בה טעם ומשרע"ה המציאם מפלפולו והי' הלממ"ס שנמסר לו הכח מסיני לדרוש בפלפולי ולהמציא הלכות ועדמ"ש (נדרים לח) ולא נתנה תורה אלא למשה כו' אלא פלפולא בעלמא שהוא המציאם בפלפולו. ולזה לא הי' יכול שום אדם להשיג דמשה הי' עניו מכל אדם והוא זכה לזה ע"י הענוה כמ"ש החכמה מאין תמצא (וכמ"ש סוטה כא:) אם לא ברוה"ק לכוין לדעתו. וזהו תורה צוה לנו משה. היינו התושבע"פ של מרבע"ה שעז"א (שבת ל.) ואלו משה רבינו ע"ה גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות. מורשה קהלת יעקב עדמש"כ (במד"ר צו פ' ט') בר' ינאי שאמר להאורח אמור אכול כלבא פיסתי' דינאי דהיינו כיון שלא מצאו לא במקרא ולא במשנה הי' סבור שהי' צריך לפרנסו ככלב עדמ"ש (ב"ב ח.) בר' יונתן בן עמרם שלא רצה להנות מכבוד התורה ואמר לרבו פרנסני ככלב וכעורב קם תפסי' וא"ל ירותתי גבך וכו'. מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב דהיינו שכל א' מישראל יש לו חלק בתושבע"פ ואף הע"ה וכמו שדרשו בגמ' (ב"מ לג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה. מ"מ יש לו חלק בתושבע"פ וכמו שמצינו בגמ' (ב"ק צ"ב.) מנא הא מילתא דאמרי אינשי ואף שהם אומרים שיחה מצאו הדברים בפסוק בד"ת שזה חלקו בד"ת וזהו מורשה קהלת יעקב שמשה רבינו ע"ה מסר כח זה לכל אחד מישראל שיהי' לו התחדשות בתורה שבע"פ וזה הכח הי' לאורח של ר' ינאי שהטעים לו הפסוק קהלת יעקכ ואף שר' ינאי ידע ג"כ שכתוב קהלת יעקב מ"מ לא עמד לדקדק כל זה עד ששמע מהאורח שא"ל קהלת ינאי אין כתוב כאן וכו' שזה הי' חלקו בתורה וכמו שאמר רבה"ק זצללה"ה עמ"ש במדרש (מצורע פ' ט"ז) מעשה ברוכל וכו' אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע מי האיש החפץ חיים. אף שהרוכל אמר לו הפסוק ככתבו. אך כששמע ממנו הרגיש בפסוק זה טעם מחודש מה שלא הרגיש מעולם. והוא מפני שזה הי' חלק הרוכל בתושבע"פ שהם טעמי תורה להרגיש הטעם שבד"ת וזה הכח מסר משה רבינו ע"ה לכל ישראל:

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים מה שנקרא משה איש האלהים דוקא בפ' זו הענין דאיתא בספרי. שממקום שסיים יע"א ע"ה לברך את בניו משם התחיל משה לברכן שנ' וזאת הברכה מוסיף על ברכה ראשונה שברכן יעקב וזאת אשר דבר להם אביהם. ויש להבין מה זה סיום ברכות הא אחר שסיים הברכות אמר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. אך כל הפסוק זה מיותר דהא רואין שזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם ואם נאמר שכונת הספרי עמש"נ איש אשר כברכתו ברך אותם דאי' במד"ר והובא בפירש"י שכללן יחד בגבורה וכו' הי' די לכתוב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר איש אשר כברכתו ברך אותם. אך באמת כמה שבטים שלא ברך. לשמעון ולוי קנטר וכן לראובן אך התחיל הפרשה הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. והיינו שיכנסו דבריו ללב וע"י שאמר להם דברי קנטורים עשו תשובה וזכו לברכה. וזש"נ וזאת אשר דבר להם שהכניס בהם מדת זאת שהוא מדת מלכות (כמ"ש באורך בתקו"ז ק"י סוע"ד וקי"א רע"א וזח"ג קט"ו וש"מ) ויברך אותם כולם אף אותם שקנטר ברכם בזאת שיכנסו הדברים ללב ועי"ז יזכו לברכה. והיינו שיע"א בעצמו זכה לאספקלריא דנהרא (כמ"ש זח"א ק"כ ע"א) והיינו שם הוי"ה. אבל לבניו שבטי יה כנס"י לא יכול להכניס רק מדת זאת שהוא ג"כ מפורש לעין כמו זה. אך הוא לשון נקבה אספקלריא דלא נהרא. וזה הי' ברכה אחרונה של יעקב שסיים בה וממנה התחיל משה רבנו שהוא ג"כ זכה לאספקלרי' דנהרא (כמ"ש יבמות מ"ט. וש"מ) אך להכניס לישראל לא יכול רק מדת זאת אספקלריא דלא נהרא וזש"נ וזאת הברכה ומשו"ה כ' כאן איש האלהים בעלה דמטרוניתא שהופיע בישראל ממדת מלכות מדת זאת: