וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃
תפארת שלמה
ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם. ופרש"י ז"ל קרב אל המזבח שהי' אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתם בוש לכך נבחרת. הנ"ל לרמז בדבר זה עפ"י המשנה בר"ה כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן. פי' כי ענין הצדיק המעורר רחמים על הדור לכפר עליהם אם הוא נקי מכל פשע ועון מעודו איננו יכול לדון אותם לכף זכות ולבקש עליהם רחמים. וז"פ כל המחויב בדבר שגם בו יש בו שום שמץ ופגם בדבר זה אזי יכול להוציא הרבים מידי חובתן לכפר עליהם. ומגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'. אבל אם אין לו שום שותפות עם בני דורו בבחי' זו לא יכול לטהר על ידו וכן אמרינן במס' חגיגה המטביל כלי בתוך כלי צריך שיהי' בו כשפופרת הנוד והנ"מ בכלים טהורים המטביל בהם לא עלתה טבילה לכלים הטמאים שבתוכו עד שיהי' כשפופרת הנוד אבל בכלים טמאים מגו דסלקא טבילה לכלים גופייהו סלקא נמי לכלים דאית בהו. ר"ל ע"י כי המקוה מטהרת את גוף כלי החיצון תטהר נמי הכלי הפנימי אשר בו הרי לך כי המטהר טמאים אחרים צריך להיות ג"כ כמוהו. וז"ש בגמ' אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלוי' בו. וזה הענין הי" ג"כ בחטא העגל שהי' הסיבה שיהי' אהרן קדוש ה' ג"כ נתפס בזה. כי זהו מחסד עליון שיהי' איש אחד בדור לכפר על בנ"י והוא מובחר האנושי לעמוד לשרת לפני ולפנים לכפר על בנ"י. לכן הי' אנוס על פי הדיבור להיות נתפס באפם מה להוציא את הרבים י"ח. וז"ש וכפר בעדך ובעד העם כי כאשר אתה צריך לכפר בעדך עי"ז תכפר גם בעד העם. וזה שמרמז רש"י ז"ל בצחות לשונו למה אתה בוש לכך נבחרת. ר"ל אם אתה בוש וירא לגשת לכפר על בנ"י א"כ הי' החטא שלך בחנם אבל אם תכפר היתה מלאכה שאינ' צריכה לגופא כנ"ל. כי לכך נבחרת. הבחירה שלך בזה הי' רק לטובת הדור כי בלתי אפשר לכפר על העם רק אם תצטרך לכפר גם בעדך. ובדבר זה אתה נבחרת להיות כה"ג להוציאם י"ח: