וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃ (פ)
תוספתא (ליברמן)
דרש רבי עקיבא הצאן ובקר ישחט להם ומצ' להם, וכי מספיק להם, אם את כל דגי הי' וגו', וכי הו' מספיק להם, כגון שנאמר ואם לא תמצא ידה די שה, וכי איזו קשה זו, או שמעו נא המורים, הוי אומר זו קשה יתר משמעו נא המורי', אלא שמחלל שם שמים בסת' מחסכין עליו, בגלוי נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום. ר' שמעון בן אלעזר או' אף זו שבסתר לא חיסך עליו המקו', שנ' עתה תראה היקרך דברי אם לא. ואני אומר חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקו' מספק לנו ולבהמתנו, איפש' למי שנ' בו לא כן עבדי משה וגו', תעלה על דעתו שיאמ' אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו, והלא כשהיו ישר' במצרי' נילוס נהר מספיק להם דגי' ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים, אלא לעניין שנ' לא יום אחד תאכלון וגו' עד חדש ימים. אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כך הגון להם שתתן להם ותמיתם, אומרי' לאדם טול ככר ורד לשאול, אומרי' לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשו, יהיו אומרי' עלי ולך אין כשר' מוצאת. אמ' לו וכי הגון להם שיאמרו אי' המקו' מספי' לנו ולבהמתנו, אלא יאבדו הן ואלף כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת, שנאמר ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגומר.