קישורים על ויקרא כא:א

אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. בתנחומא אמירה ב' פעמים מלה"ד לטבח כו' אמר המלך גוזר אני עליך שלא תראה את המת כו' מפני שאתה יוצא ונכנס וכו' שלא תטמא את הפלטרין שלי כך גזר הקב"ה על הכהנים הנכנסים לבית המקדש שלא יטמאו למת, ולפי טעם זה לא היה צריך להיות איסור טומאת כהנים רק בזמן שבית המקדש קיים שנכנסין לעבוד עבודה ולא בזמן הזה, וגם איך יטמא הכהן את בית המקדש אם בימי טומאתו הא אסור לבוא למקדש ולא דוקא כהן הא כל ישראל מוזהרין ע"ז, ולכשיטהר מותר לבוא ומה בכך שהוא רגיל לבוא לבית המקדש כשיטמא לא יבוא הוא ויקריב אחר ובלא"ה היו חלוקים לכ"ד משמורים ולששה בתי אבות וכל אחד מקריב רק ביומו ולא היה בא לבית המקדש ולמה א"י לטמא אז והרי לא יטמא את הפלטרין, וגם מה זה תשובה על מה שנאמר לשון אמירה ב' פעמים, אך הענין עפמ"ש במ"ר וכ"ה במדרש תהלים (מזמור י"ט) על הפסוק יראת ה' טהורה עומדת לעד מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה כמש"נ ואתנם לו מורא ויראני (וכשנ"ד בויקרא רבה פ' ג') זכה וניתנה לו הפרשה זו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו פרשת המת וכו' והיינו דשאר מצוות אינם נוהגין בכהנים רק בזמן שבית המקדש קיים וטומאת כהנים נוהג לדורות בכל זמן, וצריך להבין הא גם איסור גרושה וזונה גם כן נוהג לדורות לעולם, אך נראה שאמר לרבותא שאיסור טומאת מת שהוא מטעם שנכנס לבית המקדש וכמ"ש בתנחומא והיה ראוי להיות רק בזמן שבית המקדש קיים, מ"מ ע"י היראה שנתיירא אהרן זכה לזה שיהיה נוהג לבניו ולבני בניו לעולם. והענין הוא עפמ"ש בזוהר הקדוש (בהקד' ה' ב') ומקדשי תיראו דא שבת דמעלי שבתא דאיהו יראה ושריא בה יראה והיינו דמדת מלכות כנסת ישראל כנגד שם א"ד שמורה על יראה כמש"נ ואם אדונים אני אי' מוראי וכמ"ש (בקידושין לב:) מלך שתהא אימתו עליך, ואמרו (שיר השירים ה' יב) מנין שהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, והוא הנאמר אני ה' השוכן בתוך בני ישראל, שבלב הוא משכן הקדושה וזהו ומקדשי תיראו. ואהרן הכהן דכ' ואתנם לו מורא ויראני זכה על ידי היראה שהשי"ת שוכן תמיד בלבו והוא תמיד במקדש, ולכן נאסר לו ולבניו עד סוף כל הדורות טומאת המת אף בזה"ז, שהם תמיד כמו במקדש, וזהו אמור אל הכהנים וגו' ואמרת אליהם שאף שיש להם קדושה זו צריך משה רבינו ע"ה להכניס בהם קדושה זו, וכמו בקידוש בכורות דאף דבכור קדוש מאליו מ"מ מצוה להקדישו (כמ"ש עירובין כ"ט.) וכ' וידבר ה' אל משה קדש לי כל בכור שמשה רבינו הוצרך להכניס הקדושה בבכורות, כן קדושת הכהנים שיהיו תמיד כמו שהם בבית המקדש זאת הקדושה הוצרך משה רבינו ע"ה להכניס בהם. ועז"נ אמור אל הכהנים וגו' ואמרת עליהם אמירה בלחישא כמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו פח ב') להכניס בהם הקדושה שיהיה נוהג פ' זו לדורות אף בזמן שאין בית המקדש קיים, וזה שהביא המשל הזה שהאיסור הוא מפני שנכנסין למקדש ומ"מ איסורו נוהג לעולם אף בזמן שאין בית המקדש קיים, וע"כ מפני שהם תמיד כמו נכנסים למקדש וכאמור, ולכן נאמר ב"פ אמירה שהוצרך משה רבינו ע"ה להכניס בהם הקדושה, ובשבת כל ישראל נקראים יראי שמי (כמ"ש תענית ח:) וכל ישראל כמו כהנים שהם במקדש תמיד וכמ"ש בזוהר הקדוש (הנז') ומקדשי תיראו דא שבת דמע"ש דאיהי יראה וכו' ושבת בזמן כמו מקדש במקום. רק כיון שאינו רק בשבת ולא לעולם לא נאסר להם טומאת מת אף בשבת, דכן במקדש גם כן יש לפי שעה שנכנס ישראל למקדש, ורק כהנים מפני שהם תמיד כמו שהם במקדש דכ' יראת ה' טהורה עומדת לעד לכן אין הפ' הזו זזה מהם לעולם, וישראל בשבת הם ככהנים, שהם פנוים אז רק לתורה וכמש"נ להם במ"ת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכמו שיהיה לעתיד ואתם כהני ה' תקראו שיהיו פנוים אז רק לתורה ועמדו זרים ורעו וגו' ועז"נ ומקדשי תיראו:

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר לנפש לא יטמאו כיון שמדבר על הכלל בני אהרן ופתח בכלל וסיים בפרט אמור אל הכהנים לשון רבים בני אהרן ג"כ לשון רבים ואמרת אליהם הכל מדבר מכלל הכהנים וגמר אומר בלשון יחיד לנפש לא יטמא בעמיו והנכון להיות כבר זכרנו בפרשה הקודמת איך שאנו כללות עם ישראל עיקר קדושתינו וטהרת נפשינו תולה רק בפנימיות מחשבות אדם לאן שפונה במחשבתו ככה משרה בקרבו השראת אלהות ונעשה מרכבה לסטרא דקדושה וגו' ע"ש ובכלל זה תורת עבודת אדם לטהר מחשבותיו ופרטי חושיו לעבודת בוראו ואזי ראוי לכנותו ולקרותו בשם כהן כינוי לעובד את עבודת הקודש וכאשר נבאר לקמן אי"ה פירוש הכתוב והכהן הגדול מאחיו ע"ש אמנם עינינו הרואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים ם ומדמים בנפשם שגם המה מגדולים אשר בארץ המה ועליהם מוטל להורות להזהיר ולצוות בטוב וראוי לכנותם בשם הכהנים. אשר תורה בקשו מפיהם לומר דברי תורה ומוסר ואמרתי בדרך צחות אשר חכמים הגידו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו הכוונה כי באמת מי שנוגע יראת ה' בלבו בודאי מכיר את עצמו ובחינתו ואינו מוציא דבור לפני אלהים אפי' מתורה ומוסר כ"א לערך בחינתו והשגתו ובאמת רחמנא לבא בעי ואחד המרבה וכו' אמנם יש לך רב מן המתנשאים ומתפארים שמדמה את עצמו למלאך ה' צבאות ויהי בעיני עצמו כעם ככהן גדול אשר יוצק על ראשו שמן הכינוי לחכמה להניק לאחרים להנות ממנו עצה ותושיה מתורה ותפלה ובאמת הוא בעצמו ערום ועריה ובביתו אין כל ועדיין לא עמד בסוד עם ה' ולא פסע אפי' פסיעה אחת בעבודה ועכ"ז נפשו רחבה עליו ומדמה את עצמו לעובדים את ה' באמת ובוש לא יבוש והכלם לא ידע ואפשר לרמוז בדבריהם ז"ל אם הרב מוסב על הרב מן המתפארים דומה למלאך ה' צבאות כלומר שמדמה א"ע להם להיות מן הגדולים עצה היעוצה לברר ולדעת רוח שטותם תורה יבקשו מפיו ואז כשיפתח פיו בתורה תדע נאמנה מה מעשיו בבית ובחוץ ויגלה בעצמו חרפתו ושטותו כי מדבוריו ניכר אם תלמיד חכם הוא ופיו ענה בו וכן יש לרמז במשנה כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש כי מי שמרמה את הבריות להדמות בעיניהם שהוא חכם וראוי לכבדו במנה יפה כיון שגם הוא מן היראים ושלימים לזה הזהירו חכמים בדבריהם אל יכנס לבית המדרש בין אישים משכילים ידועים כי החכם עיניו בראשו לדעת ולהבין רוח שטות והכרת פניהם של אישים פועלי און ולכן אל יכנס לבית המדרש ויתרחק את עצמו מהם כמלא עיניו ואז תמשוך מלכותו להשתרר על פחותי העם חסרי דעת כמוהו כמותם יחד כסיל ובער לא ידעו ולא יבינו רוח שטותו וסכלותו אשר כל עצמו להונות את הבריות לשאול אוכל לנפשו ולכן אל יכנס לבית המדרש בין אנשים חכמים כמבואר אכן רוח הוא באנוש אשר דרכו דרך המלך ונאמנה את אל רוחו לבבו לא כן ידמה כי אם כל עצמו ומגמתו שיגיע מפרטי מעשיו צד הנאה לבורא יתברך ואפי' כשמוכרח לפעמים לדבר עם אנשים מענייני גשמיותם עם כל זה פנימיות מחשבתו דבוקה ברוממות אלהות ומעשהו הכל בחכמה ודעת לעשות הכל בהתקשרות לבלתי יפרד מחשבתו ממנו יתברך אפילו כמעט רגע ואיש אשר אלה לו ראוי באמת לכנותו בשם כהן העובד את ה' ותורה יבקשו מפיו דייקא ולא מזולתו ולבו בטח באל שבידאי לא ינטה מדרך ה' בסבת פחותי הערך הבאים ליהנות ממנו עצה מול זה בא הרמז אשר יצוה ה' אל משה אמור אל הכהנים הן המה העובדים את ה' באמת המכונים בשם כהנים בני אהרן דייקא ולא בנות אהרן המכונים בשם נקבות המורה שלא זרו מתאות לבם ואין דרכם לכבוש היצר הרע ולשלוט עליו ואדרבא התאוה מושלת עליהם והמה בשם בנות יקראו ולא בנים ולבני אהרן מצוה עליהם להזהיר ולצוות בטוב להורות את בני ישראל דרך העבודה וגם לשאול מהם עצה בענייני העולם כי כחם יפה לתקן את עצמם וגם לתקן את אחרים לאפוקי להנבערים מדעת קונו סכנה להם להכניס את עצמו לעסוק בעניני גשמיות פן ואולי יגררו עם ראשם ורובם אחרי העם אחרי תאות הגשמיות מעניני משאם ומתנם ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין לדעת ולהשכיל איך לדבר ולנהוג עמהם ולזה גמר אומר לנפש לא יטמא בעמיו ויצא צא הכתוב מן הכלל כהנים בני אהרן כי אם מדבר מפרט בני ישראל מי שנבער מדעת קונו והכרתו חלשה אליו מזהיר הכתוב שירא לנפשו לבל יטמא נפשו בעמיו להכניס את עצמו לעסוק עמהם פן ואולי ילכד ח"ו במצודת היצר הרע ושומר נפשו ירחק מהם ויקנה לו דרך אשר נוכח ה' ואז טוב לו בזה ובבא אמן:

במדרש רבה ד"א אמור אל הכהני' הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד אמר ר' לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות וכו'. צריך להבין שלכאורה נראה שבעו"ה נפסק זאת שכלנו טמאי מתים ודברי התנאים ברוח הקודש נאמרה ונראה בזה ע"פ מה דאיתא בגמרא מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה ודרש הגמ' שאף לר' יהודא שאינו דורש סמוכים בכל התורה במשנה תורה דרש ולמדו בגמרא מן והודעת לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן ברתת ובזיע ובאימה וביראה אף כאן באימה וביראה ברתת ובזיע נמצא למידין מכאן שאי אפשר לו לאדם שישיג תכלית יראת ה' אלא אם נזהר בטבילת עזרא וכן פרש"י למעלה בד"ה שאני בהמ"ז הביא רש"י לשנא אחרינא שאני תפלה דלית בי' קבלת מלכות שמים אבל ק"ש דאית בי' קבלת מ"ש שמקבל את הש"י לאדון ולמלך מיוחד אסור להרהר בו עד שיטבול הרי שבלתי אפשר לידע מההיא יראה שילמוד ויתפלל ברתת ובזיע כי אם שיהי' נזהר בטבילת עזרא ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יוכל לבוא חלילה עי"ז לידי אפיקורסות ובזמנים הקודמים שהי' דבר ה' יקר בימים ההם ולא היו יודעים מיראת הרוממת כלל זאת הי' מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו והכת ש"ץ ימ"ש שהיו אז בימים ההם ומזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף והיה העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם הבעש"ט הקדוש ואדמ"ור הרב רבינו אלימלך נבג"מ והם פתחו שער לה' צדיקים יבואו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו שחכמי הגמרא לא בטלהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה ומצות צריכין להיות נזהר מאד בטבילה זו ועוד זאת אנו למידין מסמיכת הכתובים והודעת לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת וכו' שזאת ג"כ בלתי אפשר ללמוד לתלמידים ולהכניס בלבם יראת ה' אם אינו נזהר בטבילה זו הכלל העולה מזה מי שהוא לומד פשטות התורה בלתי טהור אזי אינו יכול להשיג בשום אופן מה היא יראה ומי שהוא לומד ספרי קבלה ואינו זהיר בטבילה זו יוכל לבוא חלילה לידי אפיקורסות והוא מטמא נפשות ישראל הנגררים אחריהם אבל אם האדם מקדש ומטהר עצמו מקטנותו וכל ימיו הוא לומד על טהרת הקודש הוא משיג יראת הרוממות והוא יכול לקרב את נשמת ישראל להבורא ב"ה ולהכניסם בגופי התורה ומצות ויראת שמים ואור קדושתו מופיע על תלמידיו ותלמידי תלמידיו ההולכים בעקבותיו עד סוף כל הדורות ועינינו הרואות אשר עדיין זורח בעולם אור קדושות שני המאורות הנ"ל וזהו פי' המדרש הנ"ל הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד ר"ל כשיראת ה' טהורה ר"ל שלומד בטהרה שהוא זהיר בטבילת עזרא כנ"ל היא עומדת לעד אמר ר' לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות פי' ע"י שאהרן נהג עצמו בקדושה ובטהרה כל ימיו השיג פנימיות היראה כ"כ שאור קדושתו מופיע על תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד סוף כל הדורות וזה פי' הפסוק ג"כ אמור אל הכהנים בני אהרן פי' שתאמר לעובדי השם שמכונים בשם כהן שיהיו תלמידי אהרן שגם הם יתנהגו על טהרת הקודש כמו אהרן ואז לנפש לא יטמא בעמיו ר"ל שלא יטמא שום נפש מישראל המתקרבת אליו ואדרבה שיקרב נשמות ישראל להבורא ית' ואור קדושתו יופיע עד סוף כל הדורות כנ"ל.