וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃
פרי צדיק
וסוף ההפטורה קרא דיואל ואכלתם אכול ושבוע וגו' אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי וגו' ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם. וידוע ע"ז מא' חז"ל ששלח את בנו לברכו ואמר לי' לא תבוש ולא תתבייש אמר לאביו מלתא בעלמא אמר לי והשיב לו אביו הוא מה דבריך קוב"ה לישראל ושנה בה והיינו שני פעמים ולא יבושו הנ"ל. כי בנו סבר שברכו שלא יתבייש מבני אדם ואמר לאביו שהוא דבר קטן בעיניו שאינו חושש לזה. ואז החכים לו אביו שהוא דבר גדול מה דבריך קוב"ה לישראל ושנה בה. והוא על רמז שני ענינים העיקרים מה שזכרנו למעלה היינו ראשית כח התיקון ע"י עסק ויגיעת התורה לתקן עי"ז גם עונות אלו שנסתם מהם דרכי התשובה כנ"ל. וע"ז נאמר ואכלתם אכול היינו בעסק התורה שנקרא ג"כ אכילה ע"ד לכו לחמו בלחמי וכאמרם ז"ל כל אכילה וכו' בד"ת הכתוב מדבר. וזה שאמר ושבוע היינו שישביע עצמו מד"ת כמו שדרשו רז"ל ע"פ ושבע ילין בל יפקד רע. והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא כי בתיבת פלא נכלל ב' משמעות דבר והיפכו אחד ענין התגלות מפורש כמו שאז"ל ע"פ איש כי יפליא לא ניתן נזירות אלא להפלאה וקטן היודע להפלות. וגם מורה לשון פלא על דבר הנעלם ומכוסה כמו שנא' הנני יוסף להפליא וגו' ובינת נבונים תסתתר. וזה הפי' אשר עשה עמכם להפליא שגם הענינים שהם נפלאים ונעלמים משכל האדם דרך תיקונם אבל ע"י עסק התורה נעשה תיקונם מפורש ובהתגלות. ועי"ז ולא יבושו עמי לעולם היינו שלא יבוש בעצמו לפני השי"ת מחמת גודל הפגם כמו שאמר עזרא הסופר בושתי וגם נכלמתי להרים אלוהי פני אליך. ואח"ז נא' וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' זהו ענין תנאי השני הנ"ל ממני פריך נמצא שידע זאת בנפשו שגם יגיעתו בעסק התורה הוא מסיבת כח אלהי השופע בקרבו ואין עוד שום יתרון בזה מצידו. ועי"ז לא יבושו עמי לעולם משום צד בושה כי יהי' הכל נתקן בשלימות כנ"ל: