אֲשֶׁ֨ר נִתְּנ֤וּ קִבְרֹתֶ֙יהָ֙ בְּיַרְכְּתֵי־ב֔וֹר וַיְהִ֣י קְהָלָ֔הּ סְבִיב֖וֹת קְבֻרָתָ֑הּ כֻּלָּ֤ם חֲלָלִים֙ נֹפְלִ֣ים בַּחֶ֔רֶב אֲשֶׁר־נָתְנ֥וּ חִתִּ֖ית בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים׃
תוספתא (ליברמן)
הנודר מישראל אסור בגרים. מן הגרים, מותר בישראל. הנודר מישראל אסור בכהנים ובלוים. מכהנים ולוים, מותר בישראל. הנודר מן הכהנים מותר בלוים. מן הלוים, מותר בכהנים. מאוכלי השום, ר' יהודה אוסר אף בכותים. שישראל נוהנין לו, לוקח ביתר ומוכר בפחות. ר' יוסה או' אין שומעין לו. אינו אומ' כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים עובדי ע"ז מגלי עריות שופכי דמים, לא נאמ' אלא הערלים, וכן מצינו שלא נתחתם גזר דינן של אומות העול' אלא על הערלה, שנ' כולם ערלין נפלים בחרב.