קישורים על קהלת ט:יא

שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם כי גם לא ידע האדם את עתו. וארמוז בקיצור כי כבר דברנו מזה בכמה מקומות אשר זאת תורת האדם בעוה"ז להכניס החכמה והמדע בפרטי עתיו ורגעיו כמבואר לנו פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ירצה בני יששכר הגדולים בתורה וגדולים בחכמה חכמתם עמדה להם יודעי משמעו לשון התקשרות כמו וידע האדם כלומר מקשרים הבינה לפרטי העתים לעבוד בהם את הבורא ב"ה כי התורה הוא למעלה מהזמן ואדרבה סדר הזמנים נמשכים ממנה ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה כיון שאינה תופסת את הזמן איך שייך לומר קדימה ואיחור וכן החכמה ובינה למעלה מבחי' הזמנים ומי שמעשהו בחכמה ובינה נותן עצות לנפשו בפרטי עתיו ורגעיו לבלתי ישאר עם ראשו ורובו תחת הזמן כ"א עיניו ולבו שם למעלה. ולזה רמז בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר הוא הדבר אשר דברתי אזהרה לצדיק בכל עת ושעה ורגע יהיו בגדיך לבנים אמנם אמר יאמר שקשה עליו המעשה ולא כל העתים שוים ומה שנופל לו בשעה ורגע זאת אינו נופל לו בשעה ורגע אחרת ואי אפשר לכאורה להיות בכל עת ושעה ורגע הבגדים לבנים מהמה חלקי פגעי הזמנים לזה ניה אומר ושמן הכינוי לחכמה על ראשך אל יחסר בחכמה או בתורה ויכול ליתן עצות לנפשו איך לנהוג פרטי העתים כנזכר ומבני יששכר יודעי בינה מקשרים הבינה לפרטי העתים לעשות הכל בחכמה ובינה וכיון שכן אזי אין שום דבר בעולם לבלבל פנימיות מחשבתם ודביקותם כי חכמתם עמדה להם אל כל מקום שנתנו עיניהם לראות. וכל הקרה לפניהם מטוב עד רע רואין משם החכמה הגנוזה הרומזת בהם איזה עבודה והכלל כמה טוב רואה ונראה לפניהם צירופים אחרים מאותיות התורה שנתפשטו מרום המעלות עד מדריג' התחתונים מעלים ומגביהים הכל לשורש ואפי' הצירופים הגשמיים עושים צירופים אחרים הנוגע אל התורה ועבודה ומעתה תבין במקרא שרמז שלמה בחכמתו שבתי וראה תחת השמש מונה ופורט פרטי הצלחת בני אדם מעוה"ז יתיר מרעהו צדיק ההולך תמיד בתורה וחכמת אלהות שופע עליו תמיד כנזכר ושמן על ראשך אל יחסר זהו ההפרש בינו לשארית העם וחלק אין להם בחכמה ובינה אזי שקועים עם ראשם ורובם תחת הזמן ותולים עיקר הצלחתם ברוב עושרם וקניינם וגבורתם וגו' לאפוקי אישים המשכילים לא כן נדמה בעיניהם וזהו כי לא לקלים המרוץ כלומר תמימי דרך הנעשים קלים ללכת בעבודת בוראם לא נראה ונדמה לפניהם צירוף המרוץ לתלות בזה הצלחתם בעוה"ז כ"א עיקר צירוף המרוץ להיות רץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים זהו כי לא לקלים המרוץ וכן לא לגבורים המלחמה כלומר הגבורים ביצרם אין נדמה ונראה לפניהם צירוף מלחמה בגשמיותה כ"א מלחמת מצוה אשר האדם מעותד ללחום כל ימי חייו וגם לא לחכמים לחם כלומר החכם אשר עיניו בראשו ולא נפסק ממנו שפע אלהי אפי' כמעט רגע אזי אפי' לעת האוכל וניתן לחמו לפניו אינו נראה ונדמה לפניו לחם הגשמי המונח לפניו כי אם חכמתו עמדה לו ונדמה לפניו צירוף שלשה אותיות אלו לחם הנודע למשכילים שגימטריא ג' הויות וזהו וגם לא לחכמים האמיתים לחם כלומר לא להם נדמה צירוף לחם הגשמי כ"א ג' אותיות קדושים כנזכר וגם לא לנבונים עושר כנזכר וגם לא ליודעים חן הגשמי כ"א חן הידוע שאנו מתפללים ביהי רצון ותתננו היום ובכל יום לחן ולחסד ורשום בכוונה לחן מספר מלוי רבוע מ"ה ונמצא לנבונים לא נדמה לפניהם צירוף חן הגשמי כ"א חן הידוע שזה החן נמשך משם כי לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים ואותיות התורה אשר במקומה וככה נתפשט להנבראים והאנשים אשר עיני שכל להם אינם רואים צירופים הגשמיים כ"א דורשין מקום אחדותם ושרשם במקום מוצאם וככה נדמה ונראה לפניהם אלו הצירופים ולזה בא לפרש בגמר דבריו כי עת ופגע יקרה את כולם כלומר סיבה הגורמת לרובן דעלמא שטח מראות עיניהם לראות צירופים הרוחנים ונשארים שקועים בגשמיות כאשר נראה ונדמה לפניהם בגשמיותם מורה באצבע כי עת ופגע יקרה את כולם כלומר התחלקות העתים ופגעי הזמנים יקרה את כולם ואין תבונה בהם להעלות א"ע למעלה מחלקי הזמנים זאת הגורמת שנשארים שקועים עם ראשם ורובם בגשמיות ולזה רומז כי גם לא ידע האדם את עתו כלומר שאינו מקשר חלקי העתים להכניס בהם החכמה ובינה לאפוקי אישים המשכילים מקשרים הבינה לעתים כנזכר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ודו"ק:

עוד במדרש הנ"ל מביא על זה הפסוק שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם. והוא על דרך מה שאמרנו על הפסוק אין המלך נושע ברב חיל הם התלמידי חכמים דרבנן איקרי מלכים (גיטין ס"ב.) אין נושעים על ידי דברי תורה לבד שהוא רב חיל דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כמ"ש (סוכה נ"ב.) גבור לא ינצל ברב כח גבור הוא הכובש את יצרו לא ינצל על ידי רב כח שלו לבד אם אין לו עזר השי"ת כמ"ש (סוכה שם) יצרו של אדם מתגבר וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו וכו'. שקר הסוס לתשועה מוסב על האנשי מעשה שמצינו (סנהדרין צ"ו.) כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים וכו' שהם הי' עסקם ההשתדלות והזריזות במעשה. רק העיקר הוא עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו שידע שהוא מכוחו לבד לא יועיל כלום רק מה שהשי"ת עוזר לו (ונת' במ"א). וזה פירוש הפסוק הנ"ל כי לא לקלים המרוץ נגד שקר הסוס לתשועה שריצה מצינו בסוסים כמו שנאמר רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וכתיב וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים ובגמרא (פסחים נ'.) עד שהסוס רץ ומציל וכו'. ולא לגבורים המלחמה נגד גבור לא ינצל ברב כח ואמר לא לגבורים המלחמה שעיקר המלחמה הוא מלחמת היצר שהוא המלחמה התמידית ועל ידי הגבורה שלו לבד בלא עזר אלהי לא יועיל לו לכבוש המלחמה. וגם לא לחכמים לחם היינו לחמה של תורה וכמו שנאמר הכהנים לא אמרו איה ה' דכל שאינו מחפש כמטמונים ואומר איה ה' שיכיר כח הנותן ויהיה עסק התורה לשמה לא יזכה לתורה אור שיאיר לו התורה ללב וכמו שאמרנו. ואמר וגם לא לנבונים עושר. עושר היינו שהוא עשיר בתורה וזה מוסב על עשירות בתורה שבעל פה וכמו"ש (תמורה ט"ז.) שדורש עשיר ורש נפגשו מי שעשאו חכם לזה וכן במדרש (תנחומא תשא ג') והשבע לעשיר וגו' בעשירי תורה מדבר ששפתותיו דובבות ואין מניח לו לישון. אבל לא לנבונים עושר וכמו שנאמר ותופשי התורה לא ידעוני שגם מי שהוא אחיד באורייתא והוא בכלל תופשי התורה מכל מקום יכול להיות לא ידעוני שלא יזכו לסוד הדעת שיכנס לעומק הלב ולא זכו לטלא דעתיקא שהוא עושר דתורה שבעל פה וזה לא לנבונים עושר. ואחר כך אמר לא ליודעים חן יודעים היינו מי שכבר זכה גם לבחינת דעת וזה יש לו חן שמורה שאף שעושה ח"ו שלא כהוגן מכל מקום אין תורתו נמאסת וכמו"ש (חגיגה ט"ו:) ואמר (שם) ר"מ גמר מפומיה דאחר ר"מ רמון מצא תוכו אכל וכו' ורמון איתא (שם כ"ז.) על פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון. והיינו דת"ח כאחר שנכנס לפרדס והיה גדול והיה בכלל יודעים אף שסרח מכל מקום יש לו חן שאינו נאבד ח"ו וכמו שא' שם בר' יוחנן שאחר שמת פסק קוטרא מקברי' דאחר ומכל מקום אמר וגם לא ליודעים חן שלפעמים יוכל לקלקל כ"כ עד שלא יועיל הכל ויאבד וכמו"ש אחר כך איתא סופר אי' שוקל וכו' ש' בעיי בעו דואג ואחיתופל וכו' ותנן א"ל חלק לעולם הבא שמ"מ נפסק עליהם במשנה שאין להם חלק ורק דורשי רשומות היו אומרים כולם באין לעולם הבא כמו"ש (סנהדרין ק"ה:) והיינו שלמעלה מתפיסת שכל עולם הזה השיגו איזה רשימה מה שכל שבא מזרע יעקב לא יאבד. אבל במשנה נפסק הדין שאין להם חלק לעולם הבא וזה לא ליודעים חן שיוכל כ"כ לקלקל עד שיאבד הכל וזה כי עת ופגע יקרה את כולם עת היינו הכ"ח עתים שיש בעולם הזה ופגע היינו היצר הרע יקרה את כולם שיוכל להתגבר עליהם אם לא שהקב"ה עוזר לו כמו שנאמר הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. והביא אחר כך מפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' שכל שאינו מכיר שבא מידו של הקב"ה ומכח התורה אינו כלום כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע אותי שידע שהכל מכח השי"ת והביא אחר כך במדרש בחכמים א' מישראל אחיתופל שאמר עליו דוד המלך ע"ה ואתה אנוש כערכי דדוד המלך ע"ה היה מרכבה למדת מלכות ולכן אמר ואני תפלה שתפלה הוא ממדת מלכות כמו"ש אדני שפתי תפתח. וכן אחיתופל איתא (סנהדרין ק"א:) ראה צרעת וכו' סבר איהו מליך וכו' דנפקא מינה שלמה. וכן מצינו בירושלמי (ברכות פ"ד) שהיה אחיתופל מחדש תפלה בכל יום. ומכל מקום על ידי שקלקל נכתב עליו במשנה שאין לו חלק וזה שא' ולא ליודעים חן אף שהיה גדול בתורה כ"כ מכל מקום עת ופגע יקרה את כולם שהיצר הרע יוכל לקלקלו ויאבד הכל ח"ו. וזה שאמר כשאינם באים מן הקב"ה סופן להפסיק ממנו: