וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ כשהסכל [כְּשֶׁסָּכָ֥ל] הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃
באר הגולה
במה ששלימות האדם בידיעת ובהשגת הנמצאים, היה יותר ראשונה לדעת ולהשיג מהות עצמו, ולא יהיה סכל בהשגת עצמו. ובאמת השגה זאת לא קלה היא, כי לא רבים יחכמו בהשגה זאת, היא השגת מדריגת עצמו. ואם קלותה היא מצד עצם השגה הזאת, כי רק יפתח עינו ימצא הוא לעצמו, כי לא רחוק הוא ולא בשמים להכיר ערך מציאות עצמו, אשר אין דבר קרוב יותר מזה. אך רוב בני אדם ישיגו השגה הזאת בחלוף מה שהוא, כי יערוך עצמו לראשונים ויאמר כי גם לו לב, והימים הראשונים אינם טובים מאלה, כי החכמה שנטע יוצר הכל, הלא ממקום אחד בא, כי אישי המין אחד הוא. והמכשלה הזאת תחת ידם.
אור המאיר
וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא ופירש"י בהליכתו ודבורו הכל מכירין שהוא שוטה והכוונה הנבער מדעת קונו אפי' נראה לפניו שהולך בדרך המלך ולומד תורה ותפלה עכ"ז לבו חסר ומאומה אין בידו כי הכרת פניו ענתה בו שרוצה בהתגלות לבו להיות לו תפארת מן האדם. ואמרתי בדרך צחות אשר חכמים הגידו הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר הרואה חכמי ישראל יאמר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ולא ל' אומר והמ"א תירץ להיות רשות ולא חובה לכן אמרו ל' אומר ע"ש והנראה ע"ד שבארתי פ"ה גם אויל מחריש חכם יחשב וגם כאן מהראוי לכתוב חכם חשוב מה הלשון חכם יחשב אכן באמת הכרת פני הכסיל ענתה בפניו אפי' יושב דומם ומחריש ואינו מדבר כלומר עכ"ז אומר לכל סכל הוא ולהיפך החכם אפי' יושב ודומם ואינו מדבר שום דבר חכמה עכ"ז חכמת אדם תאיר פניו והכל מכירין שהוא חכם ממאירות פניו ונמצא שניהם שיושבין א' חכם וא' שוטה ואין ביניהם דברי תורה ודיבור אין להם אפי' במילי דעלמא כ"א דוממים תרצה לומר שגם שניהם שוים במעלתם לזה רמז הכתוב גם כסיל מחריש ואינו מדבר עכ"ז חכם יחשב מחמתו כיתרון החכמה מהסכלות כי ניכרים הם בהכרת פניהם זה לשטותו וזה לחכמתו המאיר בפניו ולזה רמזו חז"ל הרואה חכמי ישראל המה החכמים בעיניהם וחכמת מה להם כי אם אין יראה אין כלום וחכמים המה למזוג יין ולשתות שכר ובראותם המשכילים היראים ושלימים את חכמי ישראל האלה אזי נחשבים חכמים האמיתים ביתרון אור ושאת כיתרון החכמה מהסכלות מחמת אותן הלומדים והחכמים שאין יראת אלהים נוגע אל פניהם וחכמים המה וכו' ולהיטיב לא ידעו והרואה אותן חכמי ישראל לבו אומר לו ברוך שחלק מחכמתו ליראיו דייקא לשלול זולתם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ובהם בחר לו י"ה וזהו וגם בדרך כשהסכל הולך אפי' הולך בדרך ולומד תורה לבו חסר עיקר היראה ואם אין יראה אין כלום ואינו רוצה כ"א בהתגלות לבו ושבע תועבות בלבו מלא פניות ורמאות להונות הבריות ובאמת החכם אשר עיניו בראשו יודע מחשבותיו כי המה הבל ואומר לכל סכל הוא כי בהליכו ובדבורו הכל מכירין שהוא שוטה ולא בחכמה כזה בחר אל כאשר מדמה בנפשו ומי יתן והיה לבבם זה להם לירא את ה' אמן: