קישורים על רות א:א

ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ כו'. ונ"ל לפרש בדרך רמז דהנה איתא בש"ס צדיקים יצר טוב שופטן. רשעים יצר רע שופטן בינונים זה וזה שופטן כו'. דהנה ידוע שמכל מצוה נעשה מלאך. והפעולה מזה הוא מבואר בפסוק לא תאונה אליך כו'. כי מלאכיו יצוה לך כו'. הפי' הוא כמו שמבואר בתנא דבי אליהו מי שעוסק בתורה המלאך מתנהג עמו בדרך תורה כו'. עושה אדם צדקה מוסרין לו מלאך של צדקה ע"ש. וזה הפי' מצוה גוררת מצוה. דהיינו המלאך הנברא מהמצוה הוא צריך לפרנסה כמבואר בספר המגיד לבית יוסף. שמלאכי מעלה החיות והפרנסה שלהם הוא מתורה ומצות של ישראל. וזה הפי' בש"ס שמלאכים ממתינים בקדושה ובשירה עד שישראל מתחילין שהקדושה שלהם הוא מקדושתן של ישראל. וזה כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל. כלומר עם הקדושה שמגיע להם מישראל ודו"ק. והנה לפ"ז המלאכים הללו תמיד מיחלים ומצפים שישראל יעשו תשובה ומצות. וזה מצוה גוררת מצוה שהמלאך הנברא מהמצוה צריך לפרנסה נעשה יצר טוב לאיש הזה שבראו ומסייעו ומסיתו לדבר מצוה למען יהיה לו פרנסה וחיות מכאן ולהבא. וכבר ידוע מ"ש תלמידי האר"י ז"ל ע"פ לא תאחר לשלמו כי מכל מצוה נברא מלאך. והנה מיד כשאדם נודר לצדקה מיד נתהווה מלאך להבראות ואינו נגמר עד שמקיים האדם הנדר ולכך המלאך הזה יש לו צער גדול מזה וזה"פ לא תאחר לשלמו היינו להשלים המלאך. ובזה נ"ל לפרש דברי הפסוק אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כו'. היינו המלאך שנתהווה מהדבור של נדר. וזה ג"כ פי' כל המתחיל במצוה ואינו גומרה וכו'. שהמלאך הוא מלא חמה על איש הזה לפי שאינו גומר אותו. וזה מלאך טוב מה אומר כן תזכה לשבת הבאה שיהי' לו חיות מהשבת הבאה. וגם בלא"ה הוא רוצה בטובתו כמו בן לאב שהביאו לעולם ונאמר כבד את אביך כו' כן המלאך הזה מסייעו למצות וחוץ מזה הוא מליץ בעדו. וזה הוא הפי' אם יש עליו מלאך מליץ כו'. היינו המלאך הזה הוא מליץ שהאיש הזה יחי' ויעשה מצות. וכמו בן לאב שמתפלל בעד אביו ומצפה לאריכות ימיו. ובזה פרשתי במ"א הפסו' הן אראלים צעקו חוצה וכו' דהנה המקדש והמזבח נקרא אריאל כמבואר בישעיה על שם ארי' רובץ על המזבח. והנה כל זמן שמזבח היה קיים היו נבראים מלאכים אלו. ועל זה נקראו אראלים שנתהוו ממצות קרבנות. והנה עתה שנחרב הבית והמזבח. מעתה אין להמלאכים האלו שום חיות ופרנסה וזה הפי' הן אראלים צעקו חוצה: (חסר הסיום) (מכי"ק)

ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב. עיין בדרושים הקודמים שבארנו כ"מ שנאמר ויהי בימי כגון ויהי בימי אמרפל וכן ויהי בימי אחשורוש וכדומה שלכאורה תמיה מה לו למקרא ליחס הימים ברשעים וכי לא היו צדיקי הדור שראוי ונכון ליחס הימים בצדיקים אשר בשבילם ימים יוצרו ועיקר הבריאה ישראל עלו במחשבה ותוכן הדברים שבאמת התורה מודיע להורות לבות בני אדם שכל פרטי המאורעות שאירע למטה הכל היה תחלה בכח בכלל ז' י"ה ומה שבכח ככה נתפשט למטה וזהו בימי מוסב לימים הידועים הקודמים זי"ה תמן בכח היה אמרפל ואחשורוש ופרעה ומאורע של מגילה זאת הכל היה בכח ז' הימים הקדמונים וככה אירע למטה בעולם העשיה וכאשר אנו עתידין לבאר אי"ה לפנים והנה ידוע כל מקום שנאמר לשון ויהי יגיד צער וכאן פתח דברו יגיד שתי פעמים ל' צער ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ ולמנדע בעי אמנם כבר נודע מספרים ענין הרעב שבכאן מורה על בחינת הרעב שהיה בארץ עליונה מדות המל' כי כל התוארים יכול לתאר בעצמותו אפי' קודם הבריאה כ"א מדת המלכות א"א לתארו כ"א בהיות שלטון ומושל על זולתו ולזה הוכרח לבריאת עולמות בכדי שלא יהא רעב בארץ עליונה ויתגלה תואר מלכותו ע"ש. ואני אומר שלזה כיוונו במה שסדרו לנו לומר קודם התפלה אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא והכוונה להורות האמור אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא אמנם החלוק שבין המלוכה שמלך טרם כל יציר והמלוכה אחר היצירה ובריאת העולמות זהו ההפרש כי נודע אין מלך בלא עם ובהעדר עם על מי לו למלוך ולא נק' שמו יתב' תואר מלך בשלימות כמו אחר הבריאה שקנה בעצמותו ונקרא מלך במלוכה על עם קרובו ולזה פירש בדבריו לעת נעשה בחפצו כל קנה שם המלוכה אז מלך שמו נקרא דייקא ולא מקודם שנעשה בחפצו כל. והנה לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לכנות א"ע בשם עבד למקום או בשם בן ולכלול א"ע במנין עם קדוש לגרום קריאת מלכות בעם כי אם ככה יקרא לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ויומם ולילה שוקד על עבודת הבורא ואינו נותן רפיון לנפשו אפי' כמעט רגע מיחס הקב"ה מלכותו להקרא מלך ישראל לאפוקי אישים פועלי און ומאת ה' שכוח לוח לבם ואם כן ויהי רעב בארץ כרעב הראשון טרם כל יציר נברא ואין מלך בלא עם כ"א איש לדרכו פנה ואין זה מכונה בשם עם להיות מלך שמו נקרא וזהו ויהי יגיד לשון צער בימי שפוט השופטים והכוונה כאשר חכמים הגידו צדיקים יצ"ט שופטן רשעים יצר הרע שופטן בינונים זה וזה שופטן וכיון שאינו מנצח את היצר הרע ואדרבא הוא מנוצח אליו לשלוט עליו ונלכד במצודתו ובודאי אין לך צער גדול מזה כי הרשעים גמורים ג"כ מלאים חרטות אמנם אין לבם דואג בקרבם כמו הבינונים שלפעמים שופטם היצ"ט וטועמים טעם עבודה ואח"כ כשמנוצחים מהשופט היצר הרע הצופה להחטיאו אח"כ צערו כפול ומכופל וזהו ויהי יגיד צער בימי שפוט השופטים שגם שניהם היצר טוב והיצר הרע שופטים צערו גדול ונוסף עוד ויהי יגיד ג"כ לשון צער רעב בארץ להיות אין צדיק בארץ להיות לו רק שופט אחד צדיק יצר טוב שופטו וגם אויבו ישלים אתו אזי מלך שמו נקרא משא"כ כשעדיין היצר הרע מרקד להחטיאו ונפרד מבורא עולם א"כ חוזר לטרם הבריאה ואין מלך בלא עם וממילא ויהי רעב בארץ מדת מלכות כנזכר. ורומז עוד וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הכוונה להיות שאינו תמים במעשיו לעבוד עבודתו רק לצורך גבוה ולא לצורך עצמו אם כן משים כוונתו ומגמתו בתורה ותפלה כשמוציא דבור לפני האלהים רק לשאול אוכל לנפשו וכל יראתו ואהבתו תולה בדבר בהשפעת עושר ויתר פרטי צרכותיו הגשמיים כשטוב לו אזי אהבתו שלימה וגם יראה נגע בלבו פן ואולי יחזור עליו הגלגל וכשניסה דבר אליו נלאה ונרתע וחוזר לאחור אהבתו ויראתו הוא כסלותו כיון שתולה בדבר בטל דבר בטלה האהבה והיראה מה שאין כן עיקר היראה ואהבה בגין דאיהו יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין יראת ה' טהורה ועומדת לעד ואינה בטלה עולמית ומעתה בין תבין אשר לפניך להיות שעדיין יש שופטים בארץ היצ"ט עם היצה"ר נמצא יראתו ואהבתו אינה טהורה ואינה עומדת לעד כ"א וילך איש ונפרד מדביקת הקב"ה ומה הגורמים ככה אומר הכתוב בסיבת בית לחם צירופי אותיות נק' בתים כנודע מספר יצירה וכל עצמו של איש לבנות בית בתורה ותפלה בעבור הלחם ומזון הגשמי ואינו משים מגמתו לשאול עבור צורך גבוה כ"א עבודתו תולה בדבר ובטל דבר בטלה העבודה ולכן וילך איש ונפרד לפעמים. מדביקות הבורא ואפי' האהבה ויראה שהיה בו בטלה ממנו לאפוקי מי שקונה לעצמו שם יהודי כל מגמתו ויראתו רק בשדי מואב הוא יראת הרוממות שנמשך מחכמה עילאה הכנוי בשם אבא עלאה ויראה כזו טהורה ועומדת לעד ולעולמי עולמים אמן: