וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תּ וַתֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה׃
אור המאיר
ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה ואיתא בזוהר חדש אנכי רות אמתך דמרוות בצערין ומרוות מכאובין בגלותא. יובן על דרך שבארנו למעלה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם ודרש בזוהר חדש עומק הענין ותוכן הדברים קאי על הקב"ה שמתרעם על העדר המשכילים לעסוק בתורה ותפלה רק עבור צורך גבוה וזאת הגורמת שצריך השם ית' להלביש א"ע בכנפים וצמצומים בכינוים בכדי לתופסו ולהשיגו לערך מיעוט הכרתם וקוצר תבונתם לאפוקי ברבות צדיקים לדרוש אחדותו ויחודו אזי אינו צריך להלביש א"ע בכינוים והתלבשות כי שכלם זך ובר להבין במושכלות וכאשר יהיה לעתיד שיפשוט עצמו מכל וכל מבחינת הכנפים. על דרך שבארנו פ"ה ולא יכנף עוד מוריך שלא יתלבש עוד בכנפיים כי תתרבה ההשגה מגדולים וקטנים יודעים את ה' ולזה רומז מלת יכנף אותיות פניך פנים נקרא בחינת כנפים שבהם מלובש אורות הכתר. הכינוי באות כ' וכל זה תולה גם עתה אישים המשכילים אשר שכלם זך ולבם בר אינו צריך להלביש את עצמו ג"כ בבחינת כנפים וזהו שמתרעם הקב"ה פשטתי את כתנתי אני אמרתי שאיני צריך עוד להלביש אורותי הבהירים בבחינת כתונת המורה כנפים אכן עתה שנבערים מדעת ואין תבונה בהם להשיגי בלתי התלבשות איככה אלבשנה מחדש בשבילם וכן רחצתי את רגלי רומז למדרגת התחתונים והנמוכים המכונים בשם רגלים אמרתי שכבר רחצתי מהם ואיננו צריך להלביש את עצמי בהלבשה כזה בשבילכם וכיון שאין לכם לב לדעת להשיגי זולתם אם כן איככה אטנפם להלביש עצמי מחדש בכללות המדריגות בשביל כל זה נרמוז בכאן הקדוש ברוך הוא שואלה השכינה מי זאת בגלות אם יש מבקשי ה' לדרוש אחדותך להעלות איברי השכינה ולבנות קומתך וממילא אינני צריך להלביש א"ע עוד בחינת כנפים לזה משיבה אנכי רות אמתך וכדברי זוהר חדש מרוות בצערין ומרוות במכאובין כי כל איש לדרכו פנה ואין דורש ואין מבקש לשים על הלב גלות השכינה להכין אותה ולסעדה ליחדה אל דודה וכיון שכן ראה מה החטא גורם ופרשת כנפך על אמתך להיות העדר המשכילים וממילא צריך אתה להלביש א"פ מחדש בכנפים וכינוים לערך מיעוט ההכרה של התחתונים והתרפם מתורה ועבודה אין להם עוצם השגה להשיג זולת התלבשות ולכן ופרשת כנפיך על אמתך כמבואר כי גואל אתה כלומר עיקר הגאולה תולה בך דייקא כיון שאין איש שם על לב לפדות אותי מגלות וזהו כי גואל אתה דייקא בך הדבר תולה ודוק: