לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר׃
אור המאיר
ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל. כלפי דברינו הנאמרים באמת שכ"ז מוסב על השכינה בא הרמז ליני הלילה רומז לזמן הגלות הדומה ללילה עדיין אין בחינת היחוד בשלימות גמור כ"א מעט מעט עד גאולה אחרונה שאז יגמור גמר היחוד ברצונו ית' להחזיר במחשבה הנאצלה לקדמותה מקומה הראשון וזהו ליני הלילה לשון תרעומת שמתרעמת השכינה כ"י על העדר בחי' היחוד וכמו דאיתא בזוהר על פסוק על משכבי בלילות ע"ש והיה בבוקר והיה יגיד לשון שמחה בבוקר רומז לזמן הגאולה אז אם יגאלך טוב יגאל ודאי לא כן עתה אפי' כשיש צדיק בארץ אשר יעשה טוב אינו גומר שלימות כללות היחוד כי אם לערך בחינתו ואחוזת נשמתו וכמבואר לנו בפ' חיי שרה פירוש הפסוק והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותוכן הדברים הגם שכחן של הצדיקים יפה לעשות מנער נערה ותואר כלה מאוד נתעלה באמצעות כשרון פעולתם זהו טובת מראה מאוד גמר אומר על כל זה בתולה ואיש לא ידעה כלומר עדיין השכינה היא בבחי' בתולה ואיש בארץ לא ידעה לגמור שלימות כללות היחוד שעלה ברצונו יתברך כ"א לעתיד אז תהיה בבחינת נשואה ולא בתולה ולזה גמר אומר הכתוב חי ה' שכבי עד הבוקר ונודע מזוהר כל מקום שנאמר שכיבה לאעלאה בה ציורא דכ"ב אתוון המורה בחינת היחוד ותמשך כזה עד הבוקר עת ביאת הגואל האמיתי אמנם טרם עת בואו נאמר ליני הלילה ופירש"י ליני בלא איש וכמבואר ודו"ק כי עמוק: