וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵאָה־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה רֹ֚אשׁ הָאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּֽיכוֹנָ֔ה אַ֛ךְ הָקֵ֥ם הֵקִ֖ימוּ אֶת־הַשֹּֽׁמְרִ֑ים וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁ֣וֹפָר֔וֹת וְנָפ֥וֹץ הַכַּדִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּיָדָֽם׃
תוספתא (ליברמן)
מאמתי קורין את שמע בערבין, משעה שבני אדן נכנסין לוכל פיתן בלילי שבתות דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' משעה שהכהנים זכאין לוכל תרומתן. סימן לדבר צאת הכוכבים, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ר' שמעון או' פעמים שאדם קורא אותה שתי פעמים בלילה, אחת עד שלא [עלה] עמוד השחר, ואחת משעלה עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. ר' או' ארבע משמרות בלילה. העונה אחת מעשרים וארבעה משעה, העת אחת מעשרים וארבעה בעונה, והרגע אחד מעשרים וארבעה בעת. ר' נתן או' שלש משמרות הוי הלילה, שנ' ראש האשמורת התיכונה, אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה.