וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃
מאור ושמש
א"י ויש להבין ג"כ סמיכת הפסוקי' שבפסוק הקודם כתיב ואלעזר בן אהרן כו' אלה ראשי אבות הלוים מה שייכות יש לפסוק זה עם הפסוק שלאחריו הוא אהרן ומשה אבל נראה עפ"י הקדמה קטנה מה שמבואר בכתבי האר"י ז"ל ע"ז הפסוק ותלד לו את פנחס אלה ראשי אבות הלוים כי בפנחס נתעברו נשמת נדב ואביהוא וזהו ותלד לו את פנחס הריבוי של את מרמז שנתעברו בו אלו שני הנשמות של נ"ו וזהו ואלה ראשי אבות הלוים קאי על פנחס לבד ונאמר עליו אלה ראשי כו' כי היו בו ג' נשמות שלו ושל נ"ו וד"ל ע"כ יפה שייך הפסוק שלאחריו הוא אהרן ומשה דהנה נודע שבעת מיתת נ"ו נאמר וידום אהרן כו' שקבל שכר על שתיקתו נמצא בעת הסתלקות נדב ואביהוא בוודאי לא הלכו נשמות גדולות כאילו ח"ו נע ונד רק מיד נתלבשו בפנחס הגם שאמרו ז"ל שאחר מעשי זמרי זכה לאלו הנשמות בעת הזאת היה בהתגלות אבל מיד בעת הסתלקותם נתלבשו בו כמו שמרמז כאן האר"י ז"ל בדיבור אלה ראשי כו' נמצא בעת הזאת היה אהרן גדול ממשה מפני שני טעמים אחד שקיבל באהבה רבה גם שנית כי ביום ההוא טעה משה באכילת החטאת מחמת הקצף שקצף על אליעזר ואיתמר ואהרן כיון ההלכה שאמר ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ה' והודה לו משה נמצא בעת הסתלקות נו"א ונתלבשו בפנחס היה אז אהרן גדול ממשה וזה רמזו לנו סמיכת פסוקים אלו אלה ראשי אבות הלוים שמרמז על פנחס לבד מחמת שנתלבשו בו נשמת נ"ו ואז היה אהרן גדול ממשה ע"כ נאמר הוא אהרן ומשה לומר לך שבעת הזאת שפנחס היה לראשי אבות הלוים היה אז הוא אהרן ומשה כנ"ל דו"ק.