קישורים על שמות כא:א

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. במ"ר משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והוא באמצע וכו' מלפניה שנאמר שם שם לו חק ומשפט מלאחריה שנאמר ואלה המשפטים יש להבין מ"ש מלפניה מקרא דשם שם וגו' דכ' במרה והלא סמוך לדברות כ' פרשה הדיינים וכמו שפתח במ"ר מה כתוב למעלה ושפטו את העם וגו'. אך הענין דנראה דדברי המד' מכוונים למ"ש בזוהר הקדוש בפ' זו פתח ר"ש ואלה המשפטים וגו' תרגום ואילין דינאי וכו' אלין אינון סדורין דגלגולא דינין דנשמתין וכו' וגם בסבא ענין גלגולי דנשמתין. לזה לא הביא המד' המשפטים דפ' יתרו שמדבר במשפטים שבין אדם לחברו בעניני גשמיות וכונת המד' על משפטי נשמות ישראל כד' הזוהר הקדוש. וז"ש במד' וכה"ח באורח צדקה אהלך התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת כו' בתוך נתיבות משפט וכו' שלא יפחדו ישראל שבאם יכשל ח"ו בדבר נגד דברי תורה אבדה תקותו כי מי יוכל לתקן אשר עיות לזאת הבטיחה התורה אני מהלכת בתוך נתיבות משפט כי ידוע במא' פתח אליהו דמשפט איהו רחמי וכ"א בגמרא (ע"ז ד :) דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. והשי"ת מרחם על נפשות ישראל שלא ידח ממנו נדח וכדאיתא בסבא שהשי"ת מסבב לנשמתין שיתוקן הכל. ומנשמות ער ואונן ומחלון וכליון הוא בנין משיח ואיתא (ב"ב יד :) רות פורענות דאית ליה אחרית ופרש"י סוף הפורענות נהפך לאחרית ותקוה שיצא דוד משם. וז"ש הכ' כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם וגו' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה ואמרו (תענית כט :) אלו דקלים וכלי פשתן ר"ל דבגלות בבל שם היה עיקר התייסדות תורה שבעל פה על ידי אנשי כנסת הגדולה וכן בדורות שאחר כך איתא (סוכה מד.) דלכון אמרי דלהון הוא (ושם כ.) שבתחלה כנשתכחה תורה מישראל עלה עזרה מבבל ויסדה וכו' הלל הבבלי ויסדה וכו' עלו ר"ח ובניו ויסדוה ואחר כך בימי האמוראים התלמוד בבלי שהוא עיקר תורה שבעל פה שלנו וכן א' (שהש"ר ד ג) צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבניינה וזהו האחרית טוב. ומה שאמרו דקלים וכלי פשתן יש לומר דר"ל כמ"ש (פסחים פז סע"ב) דגלו לבבל כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה והיינו כמ"ש (בירושלמי פ"ד דתענית סו' ה' ה) דמיני מתיקה מרגלת הלשון לתורה. וכלי פשתן הוא כמ"ש (קידושין עב.) הראני ת"ח שבבבל דומים למלאכי השרת ופרש"י לבושים לבנים וכו' וכן א' (נדרים כ :) מאן מלאכי השרת רבנן וכו' דמצייני כמאה"ש והכונה על רבנן דבבל דקראום כן ואיתא (שבת קמה :) ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינם בני מקומן וכו' ומשמע דר"ל אאותם שבבבל ומ"ש שאינם בני מקומן היינו דמקום בני ישראל הוא ארץ ישראל והארץ קדושה ומוספת קדושה ואין צריך להצטיין על ידי בגדי קודש ובבל אינו מקומן ומשום דליכא קדושת מקום צריך קדושת בגדים. ובגד המיוחד לת"ח הוא כמו בגדי כהונה בגדי קודש לכבוד ולתפארת שעל ידי לבישת הבגדים נעשה ראוי לכבוד ולתפארת. וכן בגדי שבת וכמ"ש במד"ר (במדבר פ' ד) על בגדי אדם הראשון לבש בגדי כהונה גדולה וכו' בגדי שבת היו וכו' ועל כן הם דפשתן. וכן מיכאל המלאך הוא כ"ג שלמעלה כמ"ש (סוף מנחות) שהוא מקריב בבית המקדש של מעלה. ובספר חסד לאברהם (עין יעקב נהר נב) ביאר סוד לבישת בגדי פשתן. ולא יתייאש שום אדם מישראל כי הקב"ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והיינו משפטים לאחריה. שלא יאבד שום נפש מישראל ויתוקן על ידי גלות או גלגול וכדומה וזה תכלית כל הגליות וזהו פרשה משפטים. ומשפטים לפניה גם כן מרומז במרה כי ישראל במצרים היו משוקעים בקלי' מצרים והשי"ת שלח עשר מכות והוציאם משם. וגם על הים היה הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו וכמ"ש בזוהר הקדוש (תרומה קע ב) כי גם בים לא היו שלמים וכמ"ש (מכילתא בשלח) ע"פ והמים להם חמה אל תיקרי חומה אלא חימה. רק מצד התגלות עתיקא שלא על פי שכל אנושיי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כמ"ש (שם ובזוהר הקדוש שם) כי ראו כל ישראל קדושתו יתברך מאור עתי"ק שהאיר להם. ואחר כך כשהסיעם משה מן הים ונעלם מהם האור הגדול אז הימר להם בזכרם מעשיהם הראשונים בהיותם משוקעים במצרים והיו ראוים לכל מכות כהמצריים ואיך יוכלו לתקן המעוות. והיצר להם שחשבו כי אפס תקוה וילקו עוד במחלת מצרים. וזש"נ ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ואין מים אלא תורה (כמ"ש ב"ק פב.) והיינו שמהדברי תורה עצמם היה מר להם ועד"ש (שבת פז.) ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין וכמ"ש בערוך דתרגום לענה מרר כגידין. כי הבינו מהדברי תורה אשר קלקלו במצרים ולכן כ' שם שם לו חק ומשפט היינו משפט הקב"ה בעניני נשמות ישראל שחושב עליהם מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וכתוב אחר כך כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך והיינו שאף אם אשימם עליך לא אשים כדרך אשר שמתי במצרים. דשם באו המכות להאבידם מה שאין כן עליכם לא אשימם רק דרך רפואה כמו שמחתכים מכה דאף שיכאב לשעתו אבל הוא לטובה להחזירו לבריאותו. וכן יהיו היסורין בכדי לרפאות אתכם. ויהיה פורענות דאית ליה אחרית ותקוה כי בתוך נתיבות משפט התורה מהלך כי הש"י מלא רחמים על ישראל ועל נפשותם:

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה נ"ל אשר בכאן באה תורתנו הקדושה להורות לדעת מה יעשה ישראל ובמה נאות לו לאדם לקנות בעצמו בחי' עבדות להבורא ברוך הוא כי זה כל האדם בודאי לא נברא בעולם לעבוד עבודת עצמו יומם ולילה אם כן מה פעל פועל החכם דבבריאתו את האדם בעולם הזה ושלח את הנשמה ממקום גבוה ורמה בעולם הזה הנמוך והשפל כי אם להשלים את נפשו ביתרון אור כמו דאיתא בספרים ואם מעשיהם כמעשה הבהמה עוד אכלם בפיהם ולא זרו מתאות לבם אם כן מה מאוד היה ראוי שיכלמו ויכסה מסוה הבושה פנימו וצעק יצעק לבם אל ה' על פחיתות ערכם ומיעוט עבודתם והשגתם את הבורא ברוך הוא אשר לכוון זה היה תכלית הבריאה וראה גם ראה מה דאיתא בזוהר חדש ע"כ אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך עיין במ"א זכרנו מזה ותוכן הדברים שתכלית הבריאה את האדם בעוה"ז למנדע ליה לגרמיה ולמנדע לבריאה ולמנדע על מאי אתא להאי עלמא ואם נעדר ממנו שלש אלה אזי מגרשים את נשמתו מעולם העליון בעלותה לראות את פני אדון ה' צבאות וזהו אם לא תדעי לך את כל הנ"ל צאי לך מכאן ואין כאן מקומך וצריך האדם להתגלגל כמה פעמים עד בואו על תכלית המכוון בבריאתו בעוה"ז כמ"ש פעמים שלש עם גבר אשר דרכו נסתרה ובמחשך מעשהו ולא אור לו לעשות פרטי מעשהו בחכמה ובתבונה מגרשת אותו מעוה"ב פעמים שלש כנזכר בספרים להמבין מדעתו והנה כ"פ זכרנו למעלה מעלות עם קדוין ישראל עם בחינתם בעבודת בוראם יותר מזולש עמים כי לא נעדר מבחי' עבודתם את הבורא ב"ה שום דבר בעולם ובכל דבר שבא לכלל בריאה שייך הכל אל התורה והעבודה וכמוזכר בפרשיות הקודמת פ"ה לא נגרע מעבודתכם דבר ע"ש ואפילו אכול האדם לחמו ושתות מימיו ויתר פרטי מאכל שלחנו וריבוי התענוגים שיש בעולם בכולם יכול האדם למצוא בהם רמיזא דחכמתא לעבודת בוראו והכתוב רומז לזה והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם ירצה להורות את האמור והחי יתן אל לבו כל מה שעשה לו הקב"ה ונותן לו איזה תענוג הוא רק שישיג מזה תענוגים רוחניים כי זה כלל גדול בתורה כמו שהוא בשורש ככה נתפשטם להנב ראיה וכל בחי' התענוגים יש להם מקום מוצא באורות עליונים וילמוד האדם סתום מן המפורש והגלוי אם הוא מרגיש ומתענג כ"כ מתענוג הגשמי איך לא ידבק את נפשו בהתעוררות והתלהבות להבורא ב"ה תענוג כל התענוגים וזהו ונתתי בחי' בריתי המורה השפעת התענוגים מהשורש ונשתלשל דוגמת בבשרכם וכאשר באמת חכמים הגידו ששמש אחת מתענוגי עוה"ב וכל זאת נתתי בבשרכם לברית עולם שתשיגו מזה להקים ברית עליון צדיק עליון להשפיע משפע וברכה עליונה למקום הראוי נאוה קודש שכינת עוזינו ובספר בחיי מצאתי ראיתי ג"כ כדברי שפי' פ"ה אדני נגדך כל תאותי כל בחי' התאות שהוטבע באדם הגשמי המה רק נגדך כלומר דוגמא לתאוות הרוחניים שישיג מתאות הגשמיים המורגשים לגוף ולעין ולאזן הגשמיים תאות השכליים והרוחניים הנעלמים מכל רעיון כ"א באמצעות התלבשות והתפשטות למדריגות הגשמיים ונמוכים יתכן לו לאדם להשיג ולתפוס קצת בשכליים הנעלמים וכבר רמזנו למעלה מאמרם ז"ל ארץ ישראל גבוה מכל הארצות כלומר אפילו בחי' הארציות של עם ישראל גבוה בבחי' מעולה יותר מכל ארצות של זולת עמים ע"ש אשר אנו בני ישראל מעותדים לעובדו יתברך אפילו עם ארציות כגון אכילה ושתיה ומו"מ ופרטי התענוגים שהאדם מוכרח בהם יש שם התלבשות אורות עליונים והכל בכדי להשיג ולתפוס אלהותו יתברך. מצד פעולותיו והכל לדוגמא עליונה כנזכר אדני נגדך כל תאותי וכבר ביארנו פ"ה ודבק באשתו ולכאורה תמוה וכי באה התורה להזהיר לאדם שידבק באשתו כפשוטה למלא תאותו אמנם לזה באה תורתינו הקדושה ליהנות ממנה עצה איך ידבק א"פ אל הקב"ה וילמד מדביקות אשתו הגשמיות אם רואה שיש לו דביקות והנאה בתענוג כזה הכלה ונאבד לשעה קלה ומעוטא איך לא ידבק נפשו באל וירגיש בפנימיות מחשבתו תענוג כל התענוגים העומדת לעולמי עד ונותנת לו חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי. ועתה נחזור לענין ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לדעת. כל איש מעשהו אפילו פרטי מעשיותיו הגשמיים מעשהו בהם בתבונה ודעת והתקשרות הבורא ב"ה ולזה אמר כי תקנה עבד עברי ירצה להורות כאו"א מישראל הרוצה לקנות בבחי'. עצמו עבודת עברי המוטל על כל אחד מישראל לעבוד עבודת הקודש מודיע הכתוב ראשית הכל מחויב לתקן זי"ה הניתן ביד האדם לתקן זהו שש שנים המורים ששה קצות כל זה תהיה עיקר עבודתו בעוה"ז יומם ולילה ואולם שיש חלקים רבים באישי הישראלים לדעת את אשר יעבדו מהם בעת עסקיהם בתורה ותפלה ומעשה המצות אזי מחשבתם דבוקה אל הבורא ב"ה ובצאתם לחוצה נעדרים מהחכמה ליתן עצות לנפשם למצוא גם שם בחי' עבודה אל הבורא ורבים וגם שלמים אשר יש בהם מדעת קונם נפשם יודעת מאוד שבלתי אפשרי להיות האדם תמיד במדרגה גבוה ורמה כי אדם מוכרח לאכול ולשתות וכדומה מהדברים ע"כ מקנה בעצמו עבודת הקודש להיות לו התפשטות השכל אפילו במעשהו בחוץ ופחותי הערך שכחי אנקים כל עיקר ההולכים בשוקים וברחובות בטענת חטים ומזון לפרנס אשתו ובניו לומר שהוא בעל אשה וחייב במזונותיה ופרנסת ביתה עד ששוכח עיקר המכוון על מאי אתא להאי עלמא שפלה מול זה בא הרמז בתורה אם בעל אשה הוא ירצה אותן האנשים הפחותים כששואלים אותם עד מתי תתעלמו מן התורה והעבודה ומעשה המצות אשר לזה עיקר ביאתו בעוה"ז לסגל מצות ומע"ט אם ראית איש כזה ותירוץ בפיו יש לי אשה ובנים קטנים ואני חייב במזונותיהם ולא עוד שפוער פיו לומר שעושה צדקה בכל עת ע"ד מאמרם ז"ל זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים ורבים הם עמי הארצות עתה בדור הזה הבאים בטענות כזה רובם כמו כולם ותשובתם כתיב בצדם להוכיח על פניהם ידוע תדעו מי שעולה על רוחו ככה לומר בעל אשה הוא והוא חייב במזונותיה ומטרד נפשו לבלות ימים ושנים להבל ולריק בשביל האשה ובנים מודיעו הכ' מה יהיה משפטו ליום אחריתו כי מי גבר יחיה ולא יראה מות אז יגרשו אותו ממחיצתו ע"ד שזכרנו בשם זוהר חדש אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך צא אומרים לו וגם אשתו עמו כמוהו כמותה גם שניהם מגרשים אותם מעולם העליון והכל בסיבתו ומיעוט הכרתו שסובר שהוא בעל אשה ועליו מוטל כ"ז עד שנטרד מעוה"ז ומעוה"ב וזהו אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו כנזכר:

ואלה המשפטים וגו' במ"ר אף כאן ואלה מוסיף על הראשונים מ"ש למעלה שם שם לו חק ומשפט. ד"א ואלה וגו' משל למטרונה כו' הזין מכאן והזין מכאן וכו' כך התורה וכו' מלפניה שנאמר שם שם לו חק ומשפט ודינין מאחריה ואלה המשפטים. והנה מהמשל לזין מכאן ומכאן שפירושו אנשי חיל וכלי זיין כמ"ש המת"כ נראה שהמדרש מפרש המשפטים היינו העונשין ועד"ש בזוהר הקדוש ר"פ זו דינין דנשמתין דאתדנו כל חד וחד לקבל עונשין והיינו ענין כל העונשין בעולם הזה ועולם הבא כדי שלאידח ממנו נדח ואף אם הרבה לפשוע ח"ו יש עצות אצל השי"ת לטהרו על ידי גיהנם או גלגולים וכן תכלית כל הגליות כדי שלא יפול צרור ארצה (וכמשנ"ת למעלה) אך מ"ש הזין לפניה חק ומשפט לכאורה לא נראה שנאמר להם במרה עונשין. אך הענין דאיתא בזוהר הקדוש פ' זו (קכג ב) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו מאי תשמרו תשמורו מיבע"ל אלא כו' כאשר אמרתי לכם כלומר דאגזימית לכון על מימר פולחני תשמרו דלא ימטי עליכון שום ביש וכו' ולכאורה אינו מובן דיתכן בפ' תבא שבאו התוכחות ואיתא בזוה"ח שם דאלין קללות ברחימו הוו וכו' כאבא דרחים על בריה ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה עביד נהימו סגי וקלין רברבין ומלקיותא קלילין ברחמי וכו' ושייך לשון דאגזימית לכון אבל כאן לא נאמר עדיין פרשת התוכחות. ויתכן דקאי על מה שנאמר ותגיד לבני ישראל ופירש"י עונשים ודקדוקים פירש לזכרים דברים הקשים כגידין. וכה"ג דרשו בגמרא (שבת פז.) על פי ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין ועל זה אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דלא ימטי עליכון שום ביש. והנה בכ"מ לשון כל הוא עכ"פ על ב' דברים ודעת כמה מהקדמונים דכל הוא לפחות על ג' אך מצינו לשון כל על ב' דברים גם כן כמו שנדרש בכל לבבך בגמ' (ר"פ הרואה) וזה"ק (ח"ב סב סע"ב) על יצר טוב ויצר הרע (ונת' ויחי מא' ג) אבל עכ"פ לא פחות מב' דברים. אכן בתורה לא כ' שכר ועונש עולם הבא גיהנם וגן עדן רק שכר ועונש דעולם הזה וכבר אמרנו שהשכר ועונש לא נכתב כלל דלמא אתו למיעבד מיראה ע"ד שא' (מגילה כה :) רק נכתבו הסייעתות שבאם תשמעו ישלח השי"ת כל הסייעתות שלא יהיה לכם שום טרדא ויהיה מלאכתם נעשיית על ידי אחרים ויהיה פנוי רק לשמש את קונו לתורה ועבודה. ובהיפך ח"ו גם כן ישלח השי"ת הסיעיתות היסורין כדי לעורר את האדם לתשובה. אבל משה רבינו שהגיד להם דברים הקשים כגידין פירש להם עונשי עה"ב שהם העיקר וגם עונשי עולם הזה ועז"נ ובכל אשר אמרתי אליכם דאגזימית לכון עונשי עולם הבא ועונשי עולם הזה תשמרו על ידי מצות שבת דלא ימטי לכון שום ביש וכמ"ש (שבת קיח.) שהמקיים ג' סעודות בשבת שהם ברזא דענג ניצול מג' פורענות חבלי משיח וגיהנם ומלחמת גוג ומגוג והמענג את השבת ניצול משיעבוד. אך לפי זה הוה ליה לומר ומכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דלא ימטי עליכון מאי ובכל. ועל זה מדייק הזוהר הקדוש שעל ידי דאגזימית לכון על ידי זה תשמרו דלא ימטי עליכון שום ביש על ידי שהפחד יעורר אתכם לשוב בתשובה שלימה. והנה עונשי עולם הזה בודאי באים דרך רפואה כאשר ייסר איש את בנו וכמ"ש במד' (רבה ותנ' ר"פ שמות) על גלות מצרים חושך שבטו וגו' ואוהבו שחרו מוסר. אך עונשי גיהנם שאז אינו זמן תשובה הם גם כן לטובה שעל ידי זה לא ימטי לכון. דרק בעכו"ם שפושעין והולכים שאפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין כ' ואשם לא תכבה מה שאין כן פו"י שנכנסין לגיהנם ומורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין גיהנם בדמעותיהן (כמ"ש שמות רבה פ' ז) ומיד מצדיקין הדין ומיד אתי אברהם אבינו ע"ה ומסיק להו מגיהנם (כמ"ש עירובין יט.) ואף זה דמשכא ערלתו וכו' כבר אמרנו דרק אברהם אבינו ע"ה אינו מכירו שנימול אבל אליהו מלאך הברית שהוא עד ראיה על כל מילות ישראל כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א צג א) הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא ע"ש ויעיד על זה גם כן ואף דממשכא ערלתו המשוך דינו כמהול והוא בכלל כל מאן דאתגזר דאיקרי צדיק ואליהו מעלה אותו. וזש"נ ובכל אשר אמרתי אליכם דאגזימית לכון עונשי עולם הזה ועונשי עולם הבא דברים הקשים כגידין הוא רק סיבה שעל ידי זה תשמרו דלא ימטי לכון שום ביש לא בעולם הזה שעל ידי הפחד תשובו בתשובה ולא בעולם הבא מי שלא יועילו לו בעולם הזה דמחייבי רק שעתא חדא ותיכף יכירו האמת ויצדיקו הדין ואברהם אבינו ע"ה מעלה אותם וזה יועיל קדושת השבת שבשנת השמיטה דעלה קאי. ובשנת השמיטה כל ישראל פנוים כל השנה לתורה והשבתות שבהם הם להתענג כדמוקי לה בפסיקתא רבתי (סו"פ כג) ובתנחומא (הובא בב"י סי' רפח) מ"ד דלתענוג ניתן השבת היינו לת"ח והיינו שזוכין להתענג על ה' (כמו שנת' קדושת שבת סו' מאמר ז) ועל ידי ענג שבת יהיה ניצול מגיהנם ושעבוד וזש"נ ובכל דייקא כאמור. וכן הענין במרה שאחר ההתגלות שהיה להם בקריעת ים סוף דאיתא (במכילתא בשלח וזוהר הקדוש שם) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואחר כך כ' ויצאו אל מדבר שור ואיתא בזוהר הקדוש (שם ס א) נפקו למדברא לאסתכלא קודשא בריך הוא וכו' ולא אשכחוהו. וזש"נ ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה ומק' הזוהר הקדוש דעדיין לא היה מתן תורה ועל זה אמר דאוליפנא דקב"ה תורה איקרי והיינו שהמר להם מאד מה שנסתלק מהם ההשגה שהיה להם ולא יכלו לשתות מים ממרה שלא יכלו להשיג כלל. ויורהו ה' עץ ואין עץ אלא תורה כמ"ש בזוהר הקדוש וימתקו המים. ומכל מקום המר להם שראו שאחר התגלות כזה שהיה להם בקריעת ים סוף היה מציאות שנסתר האור מה יועיל שנמתקו המים פן יסתר מהם האור עוד ועל זה נאמר שם שם לו חק ומשפט שעל ידי המשפטים שהם עונשי עולם הזה ועולם הבא על ידי זה יוחקקו בלבם הדברי תורה לעולמי עד. ובמכילתא נדרש חק זה שבת והיינו שעל ידי מצות וענג שבת על ידי זה תשמרו דלא ימטי לכון שום ביש ויוחקקו הדברי תורה לעולמי עד ויועיל מה דאגזימית לכון העונשים הקשים כגידין שמרומז בתיבת ומשפט. ואחר כך כתוב אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה וגו' ואינו מובן מאחר שישמע לקול ה' ויאזין למצותיו וישמור החוקים למה יוסר במחלת מצרים. אך שם מדבר במי שיקלקל ויעשה תשובה עזיבת החטא להבא ועל זה נאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וגו' הכל להבא. אך על העבר הא יש חלוקי כפרה ובפרט חלול השם שכולן תולין ומיתה ממרקת (כמ"ש יומא פו.) ועל זה בא סדר התשובה והצומות מהאר"י הק' וסה"ק לתקן העבר. ועל זה נאמר ושמרת כל חוקיו חק זה שבת כמו שנד' במכילתא ועל ידי שמירת שבת שומר שבת מחול לו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש כמ"ש (שבת קיח :) ואנוש היה הראשון שחידש עבודה זרה ואין חילול השם גדול מזה ומכל מקום מועיל שבת לתקן העבר. ועל זה נאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים דשם על ידי המכות היה נגוף למצרים ורפוא לישראל על דרך שנדרש בזוהר הקדוש (בא לו א) שעל ידי הפחד שהיו לישראל מהמכות כש"נ אשר יגורת מפניהם על ידי זה זכו ישראל ויצאו מעמקי הקליפות עשר דרגין דמסאבותא. ועל ידי מצות שבת לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך אני מדת מלכות הוי"ה יחוד קובה"ו (כמ"ש זח"ג רכג רע"א) רופאך שהשי"ת יעורר בעצמו על ידי קדושת שבת שבו יחוד קבה"ו לתקן כל העבר ועל ידי זה רופאך: