קישורים על שמות כד:יב

במ"ר (משפטים פ' ל) שביקש הקב"ה ליתן להם ארבעה דברים תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפלה. ולא בקשו שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו אלו היסורין. ודעת דרכיך לא חפצנו זה תורה. ומה שדי כי נעבדנו אלו הקרבנות. ומה נועיל כי נפגע בו זה תפלה. זכר כאן בפסוק ב' שמות שם אל ושם שדי שניהם גימ' מש"ה. שם אל הוא מדת מלכות וכמו שנאמר (זח"א ח א) כבוד כלה דאקרי אל דכתיב אל זועם בכל יום ואי' (זח"ב צא א) נ' רזא למדחל מקב"ה ולמנדע דאית דין ואית דיין כו' ופרענות לרשיעיא בגין דרזא דיליה ה' תתאה שממדת מלכות הוא הדין דינא דמלכותא דינא כידוע. וז"ש ויאמרו לאל סור ממנו אלו היסורין שבאים ע"י שם זה. ודעת דרכיך זה תורה היינו תורה שבעל פה. שהתורה שבכתב דרכיו של הקב"ה שהוא מקיים המצות תחלה כמו"ש במ"ר שם ובירושלמי (פ"א דר"ה ה"ג) וצונו ללכת בדרכיו ולקיים מצותיו וחוקיו. ודעת דרכיך היינו תורה שבעל פה וכמו שנאמר פירש"י תשא ובדעת רוח הקודש והיינו רוח מההוא קודש דלעילא כמו שנאמר בזה"ק. והתורה שבעל פה בא ע"י רוח הקודש וכמ"ש הרמב"ן (ב"ב יב.) וכן נדרש (מגילה יד:) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש והיינו תורה שבעל פה בחי' מלכות פה תורה שבעל פה וע"ז נאמר תזל כטל אמרתי ופי' הרקנטי (פ' האזינו) מלשון בצע אמרתו דאמרי' במ"ר בזע פרפורין שלו וכן אמרתי לבוש מלכות שהוא רוה"ק וזה שנקרא התורה שבעל פה דעת דריכך. וכיון שהיה אז נשמת משה רבינו והיה ראוי שתנתן תורה על דיו להם (כמו שנאמר בזה"ק ח"ג רטז ב) ואז היה נגלה להם כל תורה שבעל פה שיה כלול בתורה שבכתב אצל משה רבינו. וכן נרמז במש"נ נבקעו כל מעינות תהום רבה. מבועי דחכמתא לתתא כמו"ש בזה"ק (ח"א קיז א) שאם היו רוצים לקבל התורה היה נגלה להם כל החכמה תתאה תורה שבעל פה וכמו שזכו במ"ת ע"י משה רבינו דאי (נדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה כו' והיה כלול בהם כל תורה שבעל פה והיו זוכין להשיג כל אור תורה שבעל פה מתוך התורה וז"ש ודעת דרכיך לא חפצנו. וקאי ג"כ על שם אל מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. והיינו יסורין לתקן העבר שבא ממדה זו דאית דין ואת דיין ותורה שבעל פה לתקן אלהבא כמו"ש (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא והיינו תורה שבעל פה כמו"ש (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכנהו לבהמ"ד. והוא מקום חידוש הלכות. ומשנה תורה שהוא משורש תורה שבעל פה וכמו"ש בזה"ק (ח"ג רסא א) וכן נכתב במשנה תורה הלוחות שניות שיש בהן מדרש הלכות ואגדות כמו"ש (שמו"ר פ' מו) וכל התוכחות שבמשנה תורה שעז"א בסוף מגילה משה מפי עצמו אמרן בכולם נזכר שם הוי"ה שבאמת היסורין רק ברחמים להפחיד האדם שיעשה תשובה וכאב דעביד נהימו סגי וכמו"ש בזוה"ח (תבוא). והם אמרו לאל סור ממנו שאין רוצים אף בתכלית יסורין שהוזכרו בגמ' (עירכין טז:) ושניהם יסורין ותורה שבעל פה משם זה שהוא מדת מלכות. ואחר כך על עבודה שהוא קרבנות נזכר שם שדי שהוא נגד מדת יסו"ע כמו"ש בזוה"ק (ח"ג יא:) וע"י מדה זו הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה כמו שנאמר כי כל בשמים ובארץ וכתרגומו די אחיד בשמיא ובארעא כלומר דיסודא דעלמא דאקרי כל איהו אחיד בת"ת דאקרי שמים ובארץ דאקרי כ"י כמו"ש בזוה"ק (ח"א לא סע"א) וכיון שיש היחוד עם שם הוי"ה שהוא רחמים א"צ יסורין לכפר על העבר ודי בקרבנות לתקן כל העבר ואלהבא ג"כ די בתפלה שהשם יתברך יעזרנו שאלמלא הקב"ה שעוזר אינו יכול לו וצריך תפלה ע"ז וכמו"ש (שמו"ר פ' לח) קחו עמכם דברים אין דברים אלא ד"ת והיינו לתקן להבא וכמו שאמרנו מהזוה"ק דלית מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. א"ל אין אנו יודעין א"ל בכו והתפללו לפני. שהשם יתברך רוצה שיתפלל האדם לפניו ולקראו מן המיצר לעזור לו להתגבר על יצה"ר ואז ה' לא יעזבנו בידו. והם אמרו מה שדי כי נעבדנו שלא רצו בקרבנות לתקן העבר ומה נועיל כי נפגע בו. שאמרו כיון שמסר הקב"ה הבחירה לאדם לא יועיל תפלה להנצל מקטרוג יצה"ר. ומש"ה גימט' ב' שמות אלו. שחלקו היה השבת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו אצלו תמיד היחוד. וכמו דבשבת שהישראל כל היום כעושה מצוה. כיון שמורגל במלאכה תמיד ופורש בשביל קדושת השבת הו"ל כל יום הבת כבא לידו דבר עבירה וניצול הימנה שחשוב כעושה מצוה (כמו שנאמר קידושין לט:) וכל יום השבת הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה. כמו בשעת עשיית מצוה. ומשה רבינו היה אצלו בכל הימים היחוד קובה"ו וכמו"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו והיינו שלקח עמו עצם קדושת יוסף הצדיק שהוא מרכבה למדת צדיק יסו"ע ושם שלו. וזהו ישמח משה במתנת חלקו שהוא השבת. ועל רמז זה שם מש"ה גימט' א"ל שד"י כאמור. ובשבת נעשה הישראל עני ונכה רוח כשחושב כל מה שעבר עליו בימי המעשה וכמו שאמרנו במ"ש בריש סא"ר פסוק זה על השבת. וא"צ יסורין שנופל עליו הפחד והיראה ודי בנהימו סגי שנעשה נכה רוח. ונשבר לבו בקרבו ועושה תשובה מפחד ה'. וכן זוכה לד"ת תושב"כ וכמו שנאמר ודכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל וכן הוא זמן לזכות להשפעה בתורה שבעל פה כמו שנאמר (זח"א מז ב) יום השביעי דא תורה שבעל פה כו' וכן זוכין לקרבנות שאומרים ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה ואמרנו דאף שאין מקריבין מוסף בזמה"ז. ואפילו אם יבנה בהמ"ק לא נוכל ג"כ להקריב תיכף מוסף זה. מ"מ כיון שאנו רוצים להקריב רק אנוסים אנחנו מחמת חסרון בהמ"ק ומזבח. וחישב לעשות מצוה ולא עשאה מעה"כ כאילו עשאה (כמו שאנמר בגמ' שם מ.) וכש"כ שיש כאן ונשלמה פרים שפתינו וחשוב כאלו מקריבין המוסף ע"י האהבה וחשק לעשות. וכן תפלה שבשבת עיקר התפלה קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך וטהר לבנו לעבדך באמת. ואין מתפללין כלל על צרכי הגוף רק על צרכי הנפש לזכות לטהרת הלב ולהנמל מקטרוג היצה"ר. וזו התפלה שביקש ליתן לדור המבול להועיל להבא וכמו שאמרנו. וזוכין בשבת לכל הד' דברים שלא רצו דוהמ"ב לקבל והזמן בשבת לזכות לתקן כל פגם דור המבול. שהוא שורש פגם הנחש שהיה להם לתקן ובשבת יכולים לזכות לתקן:

ברכת הזימון מן התורה, שנ' ואכלת ושבעת וברכת, זו ברכת הזימון. את ה' אלהיך, זו ברכה ראשנה. על הארץ, זו ברכת הארץ. הטובה, זו ירושלם, שנא' ההר הטוב הזה והלבנון. אשר נתן לך ה', זו הטוב והמטיב. מניין שכשם שאתה מברך לאחריו כך מברך לפניו, ת"ל אשר נתן לך, משעה שנתן לך. מניין אף על ההרים ועל הגבעות, ת"ל על הארץ. מנין אף על התורה ועל המצות, ת"ל אשר נתן לך, ואו' ואתנה לך את לוחות האבן. ר' מאיר או' מנין שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה, ת"ל אשר נתן לך ה' אלהיך, אליך דיינך, בכל דין שדנך, בין במדת הטוב בין במדת פורענות.

ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך וגו' וגו' לכאורה תיבות אלי והיה שם מיותר. הענין דאיתא בזוהר הקדוש פ' זו (קיג ב) תנינן עשרה דברים אתבריאו בע"ש וכו' והלוחות דכ' והלחת מעשה אלהים המה וגו' מאי אריא מדהכא ע"ש הוה ודילמא אלף שנין לבתר או בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני. והנה מ"ש אלף שנין אינו מובן בשלמא על שעת מתן תורה יובל שישאל דלמא אז נבראו אבל על אלף שנים איזהו זמן הוא שיהיה ראוי יותר לבריאת הלוחות. ויש לומר דעיקר בריאת העולם היה בדברי תורה כמ"ש (ריש ב"ר) שהתורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה ואיתא מהאריז"ל אד"ם ר"ת אדם דוד משיח ואם לא היה הקלקול היה אדם משיח שהיה חי לעולם כמו בעלמא דאתי ואז היו נותנין לו הדברי תורה. ואחר הקלקול הניח מאלף שנים שלו ע' שנים לדוד המלך ע"ה (כמ"ש זח"א נה סע"א) ואם היה אז אחר פטירת אדם הראשון נפש שיתקן כל פגם הנחש בשלימות היה הוא כנפש דוד והיה אז הזמן הראוי למתן תורה ומאחר שעברו האלף שנים היה בכל יום זמנו להיות מתן תורה. וזה שתפס הזוהר הקדוש ודלמא אלף שנין אחר בריאת העולם או בשעת מעמד הר סיני. ומתרץ בזוהר הקדוש דמוכח מדכ' והלוחות מעשה אלהים המה והיינו כד אשתכלל עלמא בשם אלהים במעשה ולא לבתר דכ' ה' אלהים שזה היה אחר השבת עש"ב. אבל עדיין יש להבין מנא לן שנבראו בע"ש דילמא ביום ראשון או בא' מימי המעשה. אך הא לא קשיא דעיקר הלוחות היו ליתן אותם לאדם ובודאי לא נבראו קודם יום ו'. וביום ו' כשנברא האדם אם לא היה הקלקול היה זוכה שיתנו לו הלוחות אך כיון שקלקל נתעכב מתן תורה עד שבאו האבות ושבטי יה וששים ריבוא נפשות ישראל. והנה בע"ש סמוך לשבת בשיעור תוספת שבת כ' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ונדרש (ב"ר פ' ט) על כל היפך הטוב מה"מ ויצר הרע שהוא טוב מאד והיינו שיתוקן הפגם ויהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא. ואז נבראו הלוחות שהיה זמן שאם יתקן אדם הראשון הפגם אז יזכה למתן תורה. ומאחר שלא תיקן הפגם בשלימות היה הזמן אחר אלף שנים שלו אם יהיה נפש כדוד שהיה מקים עולה של תשובה והיה המתקן הפגם. וכן בכל יומא זמניה אם יזכו לתקן הפגם עד שזכו ישראל. וז"ש במתני' שהלוחת נבראו ע"ש בין השמשות. ואיתא בגמ' (ברכות ה.) על פי זה ואתנה לך את לוחות האבן וגו' לוחות אלו עשרת הדברות והתורה זה מקרא והמצוה זו משנה. שהם פסקי הלכות מתורה שבעל פה לידע המצוה והמעשה אשר יעשו. אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים שהם גם כן משורש תורה שבעל פה וראש הנביאים ספר יהושע שא' (נדרים כב :) שערכה של ארץ ישראל היא וכבר אמרנו שהמכוון דשם נגנז שרשי תורה שבעל פה של כל א' מישראל דהוא בחינת ארץ כנסת ישראל. וזהו הט' קבין חכמה שנטלה א"י דשם עיקר המקום לתורה שבעל פה (ונת' חנוכה מא' כה ד"ה ובגמ') וכן ראש כתובים ספר תהלים ודוד המלך ע"ה רבן של כל בעלי רוח הקודש כמ"ש האריז"ל ורוח הקודש מבחינת מלכות כמ"ש (מגילה יד :) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש. ותורה שבעל פה על ידי רוח הקודש מלכות פה תורה שבעל פה. להורותם זה גמרא מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני והיינו שהלוחות היו כלולים מכל הדברי תורה עם שרשי תורה שבעל פה. גם הרב חכמה לתקן הרב כעס שנבראו בע"ש בין השמשות אחר הקלקול לתקן כל פגם הנחש ואם היו זוכין להם היה די בהלוחות והיה כלול מהכל. וזה שנאמר והלוחת מעשה אלהים המה מרמז בתיבת המ"ה שמורה שאות מ' שהיא מדת מלכות כידוע בזוהר הקדוש היא בין ב' ההי"ן ה' עלאה וה' תתאה להמשיך מה' עלאה לה' תתאה ולזכות שבת עלאה שהיא בינה תשובה עלאה ואתפני יצר הרע מן תמן (כמ"ש תקו"ז תי' מח) והיינו לתקן כל פגם הנחש מכל וכל. וזה שנאמר ויאמר ה' אל משה עלי אלי ההרה והיינו שעל ההר ירדו שמים העליונים ואמר לו השי"ת שיעלה ההר"ה דאותיות ה"ר בין ב' ההין. להמשיך מן ה' עלאה בינה שכולל כל ג' ראשונות כמו שאמרנו כ"פ ע"ד שנאמר כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שבחיבור חכמה עם בינה שבלב זוכין לבחינת הדעת שהוא פנימיות הכתר. והיינו להמשיך מהשורש מג' ראשונות עד ה' תתאה וזש"נ אל"י דייקא אל יו"ד. והיה שם מרמז שימשיך ו' עמודא דאמצעיתא מדרגת יעקב אבינו ע"ה ומשה רבינו כמ"ש בתקו"ז (תי' יג) ואחר כך יו"ד זעירא של יוסף שהוא ו' המילוי ועל ידו ההמשכה מה' עלאה עד ה' תתאה בחינת כנסת ישראל ועל ידי כן יוכל להופיע בישראל שיקבלו הלוחות כפי מה שהם כלולים כל הדברי תורה עם תורה שבעל פה הרב חכמה לתקן הרב כעס של פגם הנחש. וזה שנאמר ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה וגו' שכולל כל הדברי תורה שכולם ניתנו למשה מסיני וכמ"ש בגמ':