וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃
תפארת שלמה
והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו. י"ל הרמז בזה על הסוכה כי סכ"ך עולה בגימ' מאה נגד מאה ברכאין וחג הסוכות הוא אחר ר"ה וי"כ כי הם מעולם התשובה והכפרה. והם הקדמה לחג הסוכות ועיקר התשובה נגמר בחג הסוכות שהוא בבינה וכאשר נמתקו הדינים נמשך מאה ברכאין מבריכה העליונה. וז"פ סוככים בכנפיהם לשון סכ"ך בכנפיהם על הכפורת לשון כפרה אחר י"כ ופניהם איש אל אחיו כי בהיות המעיין מתברך הוא פב"פ. וכן כל איש מביט בפני חבירו בפנים שוחקו' בשעת אשר הברכה בעול':
תפארת שלמה
א"י ופניהם איש אל אחיו. כי צריך כאו"א להתפלל ולשום פניו על זולתו להטיב לו ולא לעצמו לבד. וזהו בחג הסוכות: