וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
מאור ושמש
ועשית את מעיל האפוד וכו' ויכתוב כאן "אפד מלא בוא"ו והי' פי ראשו וכו' לפיו סביב מעשה אורג וכו' יש לרמוז בזה עפ"י הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' אשר קרך בדרך וכו' והי' בהניח לך מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח ויש לדקדק שהרי מצינו בספרים הקדושים שהתורה היא נצחית ונוהגת בכל עת ובכל שעה וא"כ ראוי לשום לב האיך שייך המצוה הזאת בזמנינו בזמן הגלות המר הזה ולהבין זאת נקדים לפרש המשנה במס' מגילה מגילה נקראת בי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו לא פחות ולא יותר ויש לדקדק דהל"ל לא קודם ולא מאוחר מאי לא פחות ולא יותר ונראה דהנה ידוע מפי סופרים ומפי ספרים דהעיקר הוא שיהי' אחדות בישראל והוא רגל אחד שכל התורה כולה נסמך עליו כידוע מגמרא גבי הילל עם אותו הגר ע"ש ופסוק מלא הוא גם חלילה כשישראל עוע"ז אם יש שלום ביניהם אזי אין שום שטן יכול להם כדכתי' חיבור עצבים אפרים הנח לו ולהפוך חלילה בביטול מצוה זאת ע"י שנאת חנם נחרב בית שני כדאי' בגמרא וכל המתקת הדינים תלוי' בזה כי אהבה גימט' אחד שהוא גימ' י"ג ועי"ז יכולים הצדיקים להמשיך י"ג ת"ד על כנ"י ממקור העליון שהוא מזלא עילאה גימ' ג' הויות מספרם ע"ח כמנין "מזלא כידוע שמשם נמשך הי"ג ת"ד וכל זה ע"י אהבה שאוהבים ישראל זה את זה בלב שלם ועי"ז נמשך י"ג ת"ד לכנ"י ועוד אהבה הוא שם המפורש בנקודות ידועים כדאיתא בסידור האר"י ז"ל על סדר העבודה דיה"כ והכהנים והעם וכו' השם הנכבד והנורא מפור' שהוא אהבה בנקודותיו עיי"ש אע"פ שבסידור של האר"י ז"ל כתוב שהשם המפורש הוא שם "אהכה ויוצא מפסוק של ס"ת לא" תאונה" אליך" רעה" אמנם בסידור של ר' שבתי ראשקאוויר כתב בשם קדמון אחד שהנוסחא הישרה היא שם של אהבה עיי"ש ובזה יובן שמאריכין הכהנים כשעולין לדוכן בברכה שמברכין קודם נשיאת כפים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל "באהבה ומאריכין בתיבת "אהבה שהוא שם המפורש כנ"ל כדאיתא בגמרא שהיו מברכין את העם בשם המפורש וזה כנ"ל והנה איתא במדרש והובא ברש"י ז"ל אשר קרך בדרך שהוא לשון קרירות משל לאמבטי רותחת כו' ולדברינו הנ"ל היינו לשון קרירו' שכיבה האש אהבתם וקיררו אותה שהיו מתחילה בחמימות ובהתלהבות לאהוב זה את זה ועמלק הביאם לידי קרירות וצינן את אהבתם מלאהוב אחד את חבירו וע"י מה הקרירם הי' ע"י התנשאות וגאוה שעמלק גימט' ר"ם שהוא לשון התנשאות וגבהות וגאוה מפני שעיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חבירו הוא ע"י שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיני עצמו שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו ורואה את צדקתו ומעשיו של חבירו וגדול מאד בעיניו עי"כ אוהב את חבירו והוא באחדות עמו לאפוקי אם הוא גדול בעיני עצמו והוא בגאוה אזי ממילא רואה חסרונות של חבירו ועי"כ הוא שונא אותו לפי שחבירו שפל מאד בעיניו ו'ע'מ'ל'ק גימטרי' ר"ם והוא קירר את ישראל מחמימותם והתלהבותם שהי' להם מקודם לאהוב זא"ז כנ"ל והנה ידוע מספרי הקודש שיש ה' חסדים וה"ג ועבודת הצדיקים הוא להמתיק את הה"ג ע"י שממשיכין ממקור העליון רחמים גמורים מי"ג מכילין דרחמי שהוא מזלא גימ' ג' הויות כנ"ל שהוא מקור לי"ג ת"ד ועי"כ הוא נמתקים הה"ג ונמשך הה"ח על כנ"י והנה קריאת המגילה היא בה' זמנים הנ"ל י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו כדי להמתיק הה"ג הנ"ל ע"י מזלא עלאה כנ"ל ולמשוך הה"ח לכנ"י ובכל יום מהימים הנ"ל נמתיק מהה' גבורות בכל יום אחד ובפורים גופא נמתקים כולם ונמשכים על כנ"י חסדים טובים ומגולים וכל השפעות טובות וזה מגלה נקראת מגלה בלא יוד גימ' מזל"א שהוא מקור הי"ג מדות של רחמים שהם י"ג ת"ד עלאה נקראת בי"א בי"ב ובי"ג י"ד ט"ו ה' זמנים כנ"ל ולא פחות פי' לא פחות מה' זמנים הנ"ל כי פחות אינו מועיל להמתיק את הה"ג הנ"ל ולא יותר כי אין צריך יותר והבין ושפיר מתורץ שנקט לשון לא פחות ולא יותר ומשם בארה הוא ביאור הפסוק זכור את אשר עשה לך עמלק שהמצוה הזאת שייך גם בזמנינו דהיינו זכור את אשר עשה לך עמלק אשר קרך בדרך כנ"ל שהקרירך מחמימותך ומהתלהבותך שהי' לך לאהוב כל אחד ואחד את חבירו וע"י מה הקרירך ע"י גאוה והתנשאו' שהוא ר"ם גי' עמל"ק ולזה בהניחלך ה' אלהיך מכל אויבך מסביב דהיינו לאחר שתסיר ממך הקליפו' והמקטריגים שהם שונאי' באמת את האדם ע"י סיוע שהקב"ה עוזר את האדם שאילמלא עוזרו אינו יכול לו כידוע וזה בהניח לך ה' אלהיך מכל אויביך מסביב וכו' בארץ אשר ה' וכו' דהיינו שתכנס בארץ העליונה שהוא מלכות שמים שהוא עבדות הצדיקים אמיתים וזה השער לה' צדיקים יבאו בו תמחה את ז'כ'ר ע'מ'ל'ק ר"ל שתמחק תיבת 'ז'כ'ר מתיבת ע'מ'ל'ק וישאר מעמלק י"ג שהוא גי' 'א'ה'ב'ה ואהבה גי' 'א'ח'ד והוא שם המפורש כנ"ל ש'א'ה'ב'ה הוא שם המפורש כנ"ל שע"י מחית עמלק יהי' השם שלם דהיינו כנ"ל כשתמחה מ"עמלק תיבת זכר נשאר מ'ע'מ'ל'ק י"ג שהוא גימט' אהבה ובזה יובן מאמר חז"ל על פסוק ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו "אחד שעתה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב בהוי"ה ונקרא באדני ולע"ל יהי' כולו נקרא בהוי"ה פי' כנ"ל כי לעתיד בביאת משיחנו ב"ב יהיו ישראל אוהבים זא"ז ויהיו באחדות גמורה זה עם זה ואפילו העכו"ם יאמרו לישראל בית יעקב לכו ונלכה כו' ועי"כ הקב"ה יאהוב את ישראל ג"כ אהבה גדולה עד אין שיעור ואין חקר ושני פעמים 'א'ה'ב'ה הוא גימ' שם הוי"ה וזהו נקרא בהוי"ה לעתיד שיתיחד הקב"ה עם הכנסת ישראל וממילא יתיחד הכל מנקודה קטנה שבארץ עם כל הברואים שבעולם עד למעלה למעלה עד אין סוף ב"ה כי אהבה גימט' 'א'ח'ד ויהי' נקרא השם המפורש שהוא שם אהבה בשלימות כי לע"ע אין נקרא השם המפור' הנ"ל מחמת שחסר אהבה עדיין בין ישראל שאינם באהבה גמורה זה עם זה כדמבעי למהוי אבל לעתיד יתוקן זאת ותהי' אהבה שלימה בין ישראל וכן תהי' אהבה בין כל הברואים כדכתיב וגר זאב עם כבש וארי' בבקר וכו' ומחמת שתהי' אהבה שלימה בין ישראל ע"י כך יתיחדו הכל ויהי' יחוד גמור מנקודת הארץ עם כל הברואים עד למעלה למעלה עד א"ס ב"ה ואז יהי' השם נקרא ככתיבתו דהיינו ב' פעמים 'א'ה'ב'ה הוא הוי"ה בגי' כנ"ל ואז יתגלה השם המפורש שהוא אה"ב"ה כנ"ל והוא גימ' 'א'ח'ד וזה ביום ההוא וכו' ושמו 'א'ח'ד ר"ל שיהי' שמו נקרא 'א'ח'ד שהוא 'א'ה'ב'ה שהוא שם המפורש כנ"ל ודו"ק והבן ובזה יובן הגמרא דמס' ר"ה על פסוק והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה וכו' אלא כ"ז שהי' ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין וכו' ויש לדקדק על לשון מסתכלין כלפי מעלה מאיזה כלפי מעלה הל"ל כ"ז שישראל משעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין וכו' ותו מאי שייכות לזה שירים משה את ידו שעי"כ הי' מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם באיזה אופן הי' זה אלא הענין הוא שידוע ממדריגתו של מרע"ה הי' מדת ענוה שהי' עניו ושפל מכל אדם אשר על פני האדמה והי' כל אדם חשוב ממנו בעיני עצמו וזה הי' עבודתו להביא את ישראל ג"כ למדריגה זאת שיאהוב כל אחד את חבירו ע"י שיהי' שפל בעיני עצמו וחבירו יהי' במעלה גדולה ממנו ועי"כ יאהב את חבירו כנ"ל וזה כאשר ירים משה את ידו פי' ידו ר"ל כחו פי' כאשר ירים משה את ידו דהיינו כחו ומדריגתו שהוא מדת ענוה באמת והי' בישראל גם כן מדת ענוה ואז הי' מסתכל כל א' מעלה של חבירו והי' שפל מאד בעיני עצמו ועי"כ אהב כל אחד את חבירו באהבה שלימה עי"כ היו נוצחים את עמ"לק שהוא גימ' ר"ם שהי' מביאם לידי גאוה וגדלות וגבר ישראל וזה מרמז הגמרא הנ"ל כ"ז שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ר"ל שהיו מסתכלין כל אחד ואחד על מעלה של חבירו ובזה היו משעבדין את לבם כנ"ל והיו מתגברין כנ"ל ונחזור לקדמות הענין הפסוק ועשית מעיל האפוד שידוע מהגמרא שמעיל מכפר על לשון הרע שהוא בא מחמת גאוה והתנשאות שעי"כ מדבר לשון הרע על חבירו ושונא אותו שהוא מדת עמל"ק שגימ' ר"ם כנ"ל וכן אפוד מכפר על ע"ז וידוע ששנאת חנם שקולה כנגד ע"ז וג"ע וש"ד ונמצא ע"י מעיל האפוד שלבש כה"ג הי' מכפר על ישראל על גאוה שהוא מדת עמל"ק שגימ' ר"ם כנ"ל ע"כ מרומז בפסוק הנ"ל שפה "לפיו "סביב "מעשה "אורג ר"ת 'ס'מ'א'ל שהוא שרו של עמלק כידוע כדי לתקן ע"י מעיל האפוד שלבש כה"ג לשון הרע ושנאת חנם ולנצח את עמל"ק שהוא 'ס'מ'א'ל ע"כ נכתוב אפוד מלא בוא"ו שמעיל האפוד גימטריא עמל"ק עם התיבה לרמוז שהי' מכפר על מעשי עמלק היינו גאוה ולשה"ר כנ"ל.
אור המאיר
בפסוק ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע קודם נבוא לביאור נקדים מה דאיתא בגמרא ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמיתי והיראוי והנכבד המתין לו עד דסיים כי סיים אמר ליה סיימתינהו לשבחא דמארך למה לך כולי האי השתא ומה הני תלתא הגדול הגבור והנורא אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן ואת שבחתיה כולי הא' משל וכו' כלל העולה מדבריהם כל עוד שאדם מרבה להוסיף בשבחים וסובר ומדמה בנפשו שכבר שבח כראוי ונכון את הבורא ב"ה אדרבה נותן גרעון בעבודת עצמו וכבוד רוממות גדלות אל מתמעט כי באמת אין שיעור וערך לרומם ולשבח כבוד יקר תפארת גדולתו יתברך א"ס וכמ"ש לך דומיה תהלה כלומר עיקר התהלה והודאה של אדם בהיותו בסוד אילמת עד שאין די לו להוציא דבור לפני אלהים כל השבחים והודאות לעוצם הכרתו את גדלות ורוממות אלהותו ית' א"ם ואין תכלית והוא נורא תהלות וזה הגורמת לבלתי פוער פיו הרבה לשבח להרים קול פני נורא ודחיל והבושה יכסה פניו שלא להאריך במקום שראוי לקצר ע"כ יהיה דבריו מועטים שלא יהיה מוסיף וגורע לא כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים לא ידעו ולא יבינו בין ימינם לשמאלם ואומר לי נאה לשבח ולזמר לעמוד בפני התיבה ומאריכים בתפלתם יתן קולו קול עוז משפה ולחוץ ומלה בלשונם חוץ מלבבם וידע נאמנה שבהמה המה להם בלא דעת ידברו הוצאת דברים יתיר על השבח והודאה שטבעו חכמינו ז"ל כמאמרם אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן לא כן מי שהוא בר לבב וזכי הראות ויראת ה' נגד פניו תמיד משים עצמו אלם ובולם פיו לעוצם השגתו והכרתו החזקה גדלותו ורוממותו כל השבחים והודאות שבעולם אינם ספונים וחשובים נגד רוממות אלהות ומה לו להאריך במקום הראוי לקצר לבלתי נתון גרעון בחשיבות המלך כמשל הנזכר בגמרא ע"כ יהיו דבריו מועטים כ"א במה שהרשה מאנשי כנסת הגדולה והשאר נשאר אצלו שיריים ואינו מוציא דבור לפני אלהים בכדי שלא יגרע וכמאמרם כל המוסיף גורע נמצא מאיש חכם כזה מקבל הקב"ה יותר תענוג ממה שנשאר אצלו שיריים ודברי עתק לא יוציא מפיו מגודל המורא מנורא תהלות יתיר על המשבח שמדמה בנפשו ששבח לפניו וכראוי ובזה נראה לומר בדרך: