פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃
אור המאיר
בפסוק פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות ואיתא על תיבת ונשמע שלשה במסורה ונשמע קולו בבאו אל הקודש כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך קודם נבוא לביאור אומר בדרך הלצה שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף כי הנה אנו רואים עתה בדור הזה רבו כמו רבו הסירו מסוה הבושה מנגד פניהם ומכלים דבר אין להם מתפארים לומר גם לנו שם בין הגדולים אשר בארץ המה חכמים בעיניהם וחכמת מה להם מדמים בנפשם כאלו הם שרפים ומתלהבים בעבודת הבורא ב"ה ולא עוד אלא זאת העולה על רוחם להיותם שרפים נקל בעיניהם אלא עומדים ממעל לו כ"י. גבוה למעלה משכינה ועתה תחזה מדות גנותם של אותן השרפים שש כנפים לכל או"א מהם המוכרחים בהם. בשתים יכסה פניו כי הכרת פניהם ענתה בם ושטותם יכסה פנימו והחכם אשר עיניו בראשו מכיר תיכף בראות עיניו ניכר אצלו השוטה זה עם כל ערמימיות הצפונה בלבו וידע נאמנה אשר מכף רגל ועד ראש אין בו מתום כ"א מתכסה א"ע בטלית שאינו שלו לבלתי יכירו גנות מדותיו ובפרט הכרת פניו לזה צריך להכנפים בשתים יכסה פניו שלא יכירו המשכילים הכרת פניהם: