וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
אור המאיר
בפסוק ומשה יקח את האהל ונטה לו וגו' והיה כל מבקש הוי"ה יצא אל אוהל מועד ואפ"ל בדרך רמז שבחי' הדבור נקרא אוהל מועד ע"ד דאיתא בזוהר שתיבת מועד מורה על זמן בתחלת אהל סתם להיות הזיווג בתדירי בלי הפסק ואח"כ אהל מועד מורה לזימנין ע"ש עומק כוונתו ויכולנו ליקח מכאן רמז לדברינו שהדיבור נקרא ג"כ אוהל מועד להיותו לזימנין לפעמים מדבר ולפעמים שותק משא"כ המחשבה מחשבת תמיד בלתי הפסק רגע א' כ"א כל ימי חיים חיותו מושכת תמיד וזה המושכת לו חיים מלמעלה וכל זה תולה לאן פונה עם מחשבותיו ואין אמצעות בדבר אם חושב מחשבות קדושות מושכת לו חיות מסטרא דקדושה מעולם המחשבה שמגיע במלאכת מחשבתו ולהיפך ח"ו נעשה מרכבה עם מחשבתו לסט"א המושכת לו חיות משם וכמה ראוי להיות חרד יחרד בשמעו כזה ולכן יוכלון לכנות לבחי' הדבור בשם אהל מועד לכוונה הנזכר להיות עת לדבר ועת לחשוב ואיתא צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה וברשעים היפך הענין אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושין ונראה לרמוז בדבריהם וכבר קדם לנו הדבור מזה כמה פעמים סבה המביאה לו למשכיל לצאת ממחשבה לדבור ולכאורה הלא טוב לו אז מעתה לבלתי צאת לבחי' הדבור אפילו דיבורי תורה ומוסר שהורה לעם ה' לכת יושר עכ"ז טוב טוב לו להיות יושב בסוד המחשבה לחשוב מרוממות וגדלות הבורא ב"ה כי נעדר ממנו טובה הרבה איידי דטרידא מחשבתו לפלט לא בלע מקדמת השכל עוד חכמה והשגת אלהות ונמצא מאבד טובה הרבה אכן אמת הדבר ויציב למי שחננו אלהים בבינה יתירה לדעת איך להוציא דבור לפני אלהים אין זה טענה ואדרבא תועלתו גדולה ומובחרת בתוספות מרובה לפעול פעולה גדולה ורמה כי מלבד זאת שמגיד דבריו ליעקב ומשפט לישראל להורות להם דרך אשר ילכון בה והמעשה אשר יעשון נוסף לזה מרויח המשכיל על דבר למצוא טוב באמצעות צאתו ממחשבה לדבור שנבנה ונצטרף צרוף שם הוי"ה ב"ה כמבואר למעלה להמעיין שם התעוררות עביד תנועה ונאצל מחשבה בחי' יו"ד ואח"כ באים ה' מוצאות הבינה למשוך המשכות הקוין בחי' ה' ראשונה ואח"כ בא הקול המשכת אות וי"ו עד עת בא הדבור ה' מוצאות הפה ה' אחרונה עתה תחזה בנין צרוף שם הוי"ה ב"ה וזהו אשר חכמים הגידו והעמיקו בדבריהם צדיקים אומרים מעט כלומר אפילו אומרים מעט עכ"ז עושים הרבה פעולה גדולה נעשה באמצעות דבריהם שנתהוה ונבנה צרוף שם הוי"ה ב"ה כמדובר וממילא פעולתם אמת ודברים היוצאים מלב נכנסים בלב וגם יגזרו אומר ויקום ונעשה מבוקשם. והמגיד ע"ה היה אומר ברוך אומר ועושה כלומר מי האיש החפץ חיים להיות בגדר ברוך אומר ד"ת ותפלה ובשעת האמירה עושה פעולה בעולמות כאמור וגם מעורר לבות בנ"א זה האיש הוא בגדר ברכה לאפוקי הרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושין רשימה כלל לא למעלה ולא למטה כיון שבדבור הוי"ה מאסו מלבנות ולכונן צירוף הו הוי"ה ב"ה מול דברינו בא הרמז בתורה ומשה יקח את האהל וגו' והי"ה כל מבקש הוי"ה כלומר רצונו לבנות ולצרף שם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה יצא אל אהל מועד יצא ממחשבה אל הדבור הכנוי בשם אוהל מועד כמוזכר ואז יתכן לו לבנות צרוף שם הקדוש כמדובר ודו"ק: