כָּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י ׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃
תפארת שלמה
כל הזהב העשוי למלאכה. הנראה לרמז כי עיקר הבריאה של הזהב היה כדי שיעשה המצות עם המעות דהיינו צדקה או נדבת בהמ"ק ולא להכניס המעות לצורך עצמו או להניח לבניו או להתענג את עצמו אלא שיעשה עם המעות מצות וזה כל הזהב העשוי למלאכה לשון עשייה: