וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה׃ (פ)
תפארת שלמה
יהי רצון שתשרה שכינה במעש"י לא על מלאכת המשכן לבד כי גם על מעש"י אשר בבתוכם תשרה השכינה והברכה. אחרי אשר כבר הרימותם את תרומת ה' לנדבת המשכן ומעתה תחול הברכה על הנשאר לכם כי כן דרך התרומה חטה אחת פוטר' כל הכרי ובע"ב מתברך על ידה כמ"ש בחנוני נא בזאת וכו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די וז"ש אחר הפרש' המעשרות השקיפה ממעון קדשך וכו' וברך את עמך כי כשנותן חלק הגבוה תשרה הברכה על הנשאר מעתה. וזהו שתשרה שכינה במעש"י ר"ל כל מעש"י בבית ובחוץ במו"מ תכוונו הכל לשמים לצורך גבוה לצדקה ולהוצאות בניו לת"ת וכדומה שיהיה זה מקום להשראת שכינה במ"י ולברך אתכם. וזהו ויהי נועם ה' עלינו ומעש' ידינו כוננה עלינו שיהי' בכוונה הרצוי' לש"ש ואז ומעשה ידינו כוננהו תשרה השכינה עלי' :
תפארת שלמה
א"י יה"ר שתשרה שכינה במעש"י. כי הנה מבואר בזוה"ק כי כמה וכמה מקטריגים העומדים לבלבל את האדם ובשעת העבודה ותורה ומצות מביאי' אותו לידי עצבות ומ"ש ומחפים עצמם בכוונה לש"ש לאמר אתה בן אדם למה תכנים א"ע לעבודה הקדוש' הזאת ואתה מלא עוונות ופשעים חלילה הירצה ה' מידך וכהנה רבות בהזכירו עוונותיו רק בשעת תורה ותפלה למען הביאו לעשות המצוה בעצבות בלי שמחה ואז לא פרחית לעילא. אבל לעומת זה אמר דוד המלך ע"ה כל גוים סבבוני הם הקליפות סבוני כדבורים למיץ ולניק מגבול הקדושה ולבלבל אותי עכ"ז בשם ה' כי אמילם כלומר מתפארים בשם ה' בהזכירו עונותיו. אבל כי אמילם ולא אתן את נפשי להם. דחה דחיתני לנפול חלילה בידם וה' עזרני. לא אמות כי אחיה. פי' לא אעשה המצות בעצבות בבחי' מיתה כ"א בחיות ושמחה ואספר מעשי י"ה כי כן הוא עליית המצוה רק בשמחה כמ"ש בשלש רגלים יראה כל זכורך הם המצות לפני ה' אז בשמחה יראו ויעלו להיות לפני ה' . וז"ש דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני. ר"ל דבקתי בעדותיך הם המצות בעלותם לפניך דבקתי את נפשי בם להעלותם עמהם אל תבישני ותכניסני עמהם לפניך. וז"ש גם כן כאן יה"ר שתשרה שכינה במעש"י אבל בעצבות אין השכינה שורה. וזהו ויהי נועם כו' ומע"י כוננה עלינו. פי' אתה כונן את מעש"י לשיקבה"ו ואל תדאגו ומעש"י כוננהו כי השכינה תעשה הכל עבורך לה' ותכוננהו:
תפארת שלמה
א"י יה"ר שתשרה שכינה במעש"י. שאמר להם שיהיו במדריגה זו שעל כל מעש"י תכוונו ליחד קב"ה ושכינתי' לאוקמי שכינתא מעפרא כמ"ש בכל דרכיך דעהו דע הו'. וז"ש שפה יהי' לפיו. שפה גימטריא שכינ"ה יהי' השם הוי' אותיות יהיה כמ"ש רבוע יהי' כפול רבוע הוא השם הוי' יהי' כפול ב"פ י"ה. וז"ש כי תמיד צריך להיות השפה היא השכינה בכל תורה ותפלה לכוון שם העתיד לאוקמי שכינתא מעפרא. וזה לפיו סביב לא יקרע אז ונשמע קולו בבואו אל הקודש. יקובל תפלתו למעלה לרצון לפני הש"י ב"ה כמ"ש בצר לי אקרא ה' וכו' ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבא באזניו. הפי' הוא כנ"ל כאשר בצר לי חלילה לא אתכוון לעצמי רק אקרא ה' למע' לתקן השכינה עם דודה אז בודאי ישמע קול שועתי לפניו. וז"ש יה"ר שתשרה השכינה במעש"י להתיר השכינה ממאסר הגלות ע"י מעשי ידיכם ע"י התורה והמצו'. כי זהו עיקר הפעולה של הצדיקים בעולם העשיה בכוונה הראוי' לאוקמי שכינתא מעפר'. וע"ז נא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד: