קישורים על תהילים כג:ד

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני פרשה זו נקרא שירה דכתיב ואתם כתבו לכם את השירה ושירה נקרא על נס כמו אז ישיר משה וכן כל השירות שחשבו במדרש (תנחומא בשלח ובמכילתא שם) הם על ניסים וכן אמרו חז"ל (מ"ר שמות פכ"ג) כל השירות לשון נקבה כו' כך הן הצרות באות עליהן כו' אבל לע"ל אין עוד צרות כו' באותו שעה אומרים שיר לשון זכר. והרי השירות על נסים והצלות מצרות ושירה זאת אמת שבתחלתו שבחים מיצ"מ והכנסתן לא"י אבל אח"כ יש בו מצער הגליות וקינה מבע"ל ומה זה שירה אך ממה שהעיד בישראל כי השחת תשחיתון מזה יש על כלל ישראל זכות שהי' נודע מקודם שישחיתו דרכם וכבר שאל הרמב"ם ז"ל (ה' תשובה) על עונשי מצרים הא הי' גזירה מלפניו ית'. והתשובה שלא פרט השי"ת שם אומה ובבחירתם בחרו להיות הם המשעבדים ומענים. אבל כאן שנפרט שם אומה ישראלית כי ישחיתו דרכם אם לא הי' כן הי' כמעט חלול ש"ש. שנכתב בתורה דבר שאינו אמת ח"ו. ואף שאין זה תירוץ על פרטי הנפשות מישראל על הכלל כולו יצא ללמד זכות. וזה אם יהי' חטאיכם כשנים ודרשו (שבת פ"ט:) כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו ומאחר שכן הי' הסדר שישחיתו דרכם וישיבו אח"כ ויגאלו וכמו שבחר השי"ת לכתוב חטא ב"ש על דהמע"ה ושיתקן ע"י תשובה אף שלא הי' ראוי לאותו מעשה (כמ"ש ע"ז ד':) כן הי' הרצון על כלל האומה שיהי' כן הסדר עד שיתקנו ע"י תשובה כדכתיב ושבת ואתה תשוב ושמעת ולכן קורין פ' זו או קודם יוהכ"פ או אחר יוהכ"פ ששולחין השעיר ונשא את כל עונותם עונות תם. וזהו שאמר דהמע"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי:

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. הוא עפמ"ש בזוה"ק (פ' זו רכד ב) לא ימנע טוב להולכים בתמים רזא דא ההוא דכ' וימנע מרשעים אורם ודא איהו נהורא קדמאה כו' דגניז וסתים ליה קב"ה כו' ע"ש ויש להבין מה רבותיה דלא ימנע מהולכים בתמים מה שגנז ומנע מרשעים. אך המכוון דאף ההולכים בתמים יכול להיות שיעשו מעשה שיהיו בכלל רשעים כמו דוד המלך ע"ה שאמרו עליו דוד הבא על א"א כו' (כמ"ש סנהדרין קז.) ומי שעובר על מצוה דרבנן נקרא רשע (כמ"ש יבמות כ. ונדה יב. ע"ש) כש"כ אם היה עובר ח"ו על איסור מפורש שבמיתה. אך ההולכים בתמים היינו שרוצים להיות תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. רק שהיצר הרע יכול להטעות האדם ולהשים חשך לאור ולומר לרע טוב. וכמו דוד המלך ע"ה שלא עלה על דעתו שעושה איסור בזה וכמ"ש (סנהדרין שם) ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית כו'. רק אחר ששמע מהנביא אתה האיש. והשי"ת אמר לו היחתה איש אש בחיקו וגו' (כמ"ש בגמ' שם) אז אמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי כמה שנאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים שאין השי"ת מונע אורו האור כי טוב כיון שיודע שלא רצה לעשות נגד רצונו ית' ורצה להיות בכלל תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. וכן דוד המלך ע"ה שאמר ולבי חלל בקרבי שהרגו ליצר הרע. ובאמת כן היה שלא חטא וכמ"ש (שבת נו.) שהאומר דוד חטאאינו אלא טוה. אלא שתלו בו אותו עוון כדי שאם חטא יחיד א"ל כלך אצל יחיד (כמ"ש ע"ז ה.) בודאי לא מנע השי"ת אורו ממנו. וזש"נ כי אתה עמדי כנ"ל וכתיב מקודם כי שמש ומגן ה' אלהים ואיתא בזוהר הקדוש (שם) שמש דא הוא רזא דשמא קדישא הוי"ה כו' והיינו להופיע דברי תורה ללב חכם לימינו. ומגן דא הוא רזא דשמא קדישא דאיקרי אלהים כו' והיינו מדת היראה פחד יצחק והוא מגן שמציל מכל רע שלא יפתהו היצר הרע שהוא בלב כסיל לשמאלו. ויצחק אבינו ע"ה מדתו אלהים דפחד יצחק. אבל אברהם אבינו ע"ה שמדתו אהבת חסד וכשנלחם בד' מלכים ונתיירא שמא אותן שהרגתי היה בהם צדיק א' ונכשל (כמ"ש ב"ר פ' מד) אמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך והיינו גם כן שם אלהים שהוא מגן ומציל מכל רע שלא יטעהו היצר הרע ולא יבא לידי טעות וז" בזוהר הקדוש ורזא דכתיב אנכי מגן לך. וכן דוד המלך ע"ה אמר מגני וקרן ישעי משגבי. וכן זכה דוד המלך ע"ה דכ' ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים ואמרו (פסחים קיז :) זהו שאומרים מגן דוד. ואחר כך אמר הכ' חן וכבוד יתן ה' בשם הוי"ה לא ימנע טוב להולכים בתמים שכיון שהולכים בתמים שרוצים לעשות רק רצון השי"ת גם אם אירע להם ח"ו מה שיוכלו לכוללם בשם רשעים דכ' וימנע מרשעים אורם. מההולכים בתמים לא ימנע טוב. אורו שהוא אור כי טוב. וזה שאמר גם וגו' לא אירא רע כי אתה עמדי:

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי הוא עפמ"ש בזוה"ק (פ' זו קפט א) אר"י כמה סתמת כל ארחין ושבילין מכל בני גלותא ולא שבקת לון פתחון פה כו' והיינו במה שאמר דעד דכל אינון מילה דחשב בפסוק יתקיימון לא יכלין לאתערא תשובה מנייהו. ואחר כך פתח וא' כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו' והאריך ומסיק אחר כך (ע"ב) מכאן ולהלאה אימא וברה יסבלון כמה בישין כחדא הה"ד ובפשעכם שלחה אמכם וע"ד כ' בצר לך וגו' באחרית הימים דא היא אימא קדישא דהיא אחרית הימים כו' והיינו דכל ע"ס שהאציל השי"ת לבריאת עולמו נקראו ימים (כמו שנת' סו' מא' ט) ועל כן נקרא מדת מלכות שכינה אחרית הימים. ואמר ועמה סבלו כל מה דסבלו בגלותא ואילו יהדרון בתיובתא אפילו חד ביש או חד צערא דיעבר עלייהו אתחשב עלייהו כאלו סבלו כלא כו' והוא כמו שאמר מקודם כמו הרה וגו' דכל חודש ט' הוא מיוחד לחבלי לידה ובמד' (תנחומא אמור יא ומ"ר שם) אמר דמאה פעיות צ"ט למיתה וא' לחיים. ומכל מקום יכולים לצאת בזעקה א' וצער א' ויום א' בחודש ט'. כן היינו מפניך ה' שנוכל לצאת גם כן בצער א' וזעקה א' אם אך נשוב בתשובה שלימה. ונמצא פסוק זה דכ' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה שמפחיד ביותר שצריך להיות רק אחר שיתקיימו כל הדברים האלה וכמ"ש דסתם כל ארחין ודרכי התשובה והתקוה מבני גלות. זה הפסוק עצמו הוא הנחמה והישועה שבאחרית הימים מדת מלכות כנסת ישראל שיהיה עמנו בגלות על ידי זה יעזרנו השי"ת ויקבץ נדחינו בקרוב. וזש"נ גם כי אלך בגיא צלמות בהגלות וכמעט נתייאש ח"ו מישועה ע"י טענה זו שיסגרו דלתי תשובה ותשועה מבני הגלות דעד דלא יתקיימון כל אינון מילין לא יכלין לאתערא תשובה. לא אירא רע כי אתה עמדי וכמ"ש (מגילה כט.) שבכ"מ שגלו שכינה עמהן ועל ידי זה שבטך ומשענתך המה ינחמוני שמהשבט יהיה משענת וכמו"ש בזוה"ק (קפח ב) מאן עביד דסבלון ישראל גלותא דא כל אינון הבטחות כו' ואלמלא דא לא יכלין למסבל. ואה"כ שעיקר הנחמה כי אתה עמדי וכמ"ש בזוה"ק דע"י אחרית הימים יעזרנו השי"ת ויקבץ נדחינו. ואומרים זה בסעודה ג' שמשיגים הנייחא אף בעבודה הקשה שמכירין שבא מהשי"ת והוא לטובה כנ"ל: