קישורים על תהילים כג:א

מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. ביום השבת שאנו שובתין מכל העבודות ומו"מ להכין צרכי פרנסה ומוציאין הוצאה על עונג שבת והעכו"ם שוחקין עלינו ואומרים שכל מה שיגעים ישראל בימות השבת אוכלים בשבת (כמ"ש איכה רבתי פ' ג' פ' יד) ועל ידי טעם זה ביטל ר' ראובן בן איסטרובלי הגזירה דשמירת שבת שאמר להם לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו (כמ"ש מעילה יז.) ועל כן תיכף בכניסת שבת אחר תפלת ערבית אנו אומרים כי אנו יודעים כי ה' רועי וממילא לא אחסר כלל. וכן אנחנו אומרים מזמור זה אחר סעודת ג' דשבת כדי להמשיך הקדושה הזו בלבבנו שנדע אף בימי המעשה שאנו משתדלין בעסק הפרנסה. מכל מקום ה' הרועה שלנו והמפרנס ולא בכח מעשה ידנו ועל כן לא אחסר אף בחול. והנה בגמרא (יומא עו.) דרשו קרא דתערוך לפני שולחן נגד צוררי על המן וכן גם במד' (שוח"ט תהלם) דרש מזמור זה על המן והוא הוסיף גם על הבאר תערוך לפני וגו' על המן שגבהו נ' אמה. בנאות דשא וגו' על מי מנוחות גו' שהבאר היה מעלה להם דשאים שהיה ריחם נידף מסוף העולם ועד סופו ע"ש. ואנחנו אומרים מזמור זה בשבת דסעודת שבת שהם סעודתא דמלכא הם באמת דוגמת מן ובאר וכמ"ש בזוהר הקדוש (ויקהל רד רע"ב) דנשמה יתירה (ע"ש סע"א) אתהני מעינוגא דמיכלא ומשתיא דשבת עש"ב. ושם (רה סע"א) דיומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא. ואם כן סעודת שבת הוא מזון הנשמה ולא מזון הגוף ובזוהר הקדוש (בשלח סא סע"ב) דהמן עייל יתיר לנפשא ומתפריש יתיר מגופא ואקרי לחם אבירים [נר' דכיונו לדרשת רע"ק (ביומא עה :) ע"ז דהוא לחם שמלאכי השרת אוכלין] ומזונא עלאה יתיר מכלא מזונא דאינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא ולא אכלי מזונא דגופא כלל יעו"ש ובמק"א נת' דבשבת דהכל משתדלי באורייתא הוא באמת הך מזונא דעלאה עוד ממן (ע' פ' בא מא' ד) ובס' ברכי יוסף (או"ח סי' תרכה) מביא שמקשים למה נצטוו לעשות סוכות זכר לענני כבוד ולמה אין עושים זכר להמן והבאר הלא שלשתן המתנות טובות שניתנו לישראל במדבר. אכן באמת יש לומר דסעודת שבת הם זכר למן ובאר דבגמ' (שבת קיז סע"ב) למדו לג' סעודות שבת מתלתא היום דכ' במן בפ' ויאמר משה אכלוהו היום וגו' ע"ש. וגם מרומז בגמרא דסעודת שבת זכר למן במ"ש (סוכה לט.) דאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה יותר ממזון ג' סעודות ופירש רש"י דמזון ג' סעודות איכא למימר לסעודת שבת הוא צריך ואיתא (שם ע"ב) בגמרא בכדי מן שנו מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני הוא דכ' וימן להם המלך. ולמה נקטו בגמרא דייקא על הג' סעודות לשון מן והוצרכו לפרש מנא ליה דמן לישנא דמזוני' כו. ומקרא זה דוימן וגו' הביאו רש"י בפ' בשלח ע"פ ויאמרו וגו' מן הוא ע"ש. אך הוא מצד דסעודת שבת זכר למן ועל כן קראום בגמ' מן. והביאו מקרא דוימן להם המלך לשון שהכין להם המלך וכמו כן סעודת שבת סעודתי דמלכא שהוא כמו מן שהכין מלכו של עולם. ומ"ש זה שם דקאי בע"ה החשוד על השביעית ועל מ"ש דמזון ג' סעודות מותר דלוקח לשבת. דגם ע"ה חשוב אצלו סעודת שבת דעל כן איתא (ר"פ ד' דדמאי) שואלו בשבת ואוכל על פיו דאימת שבת עליו היינו בסעודת שבת לא ירצה להכשיל. ופירות שביעית שיודע שיש בהם קדושה יקח לשבת ובשביל כונה טובה זוכה לטעום טעם מן. והלחם בשבת הוא זכר למן והיין של קידוש ושאר שתיית יין לעונג שבת שאדם קובע סעודתו על היין בשבת (כמ"ש ברכות מב :) הוא זכר לבאר דאיתא (מכילתא יתרו ע"פ ויחד יתרו) דהבאר היו טועמין בו טעם יין ישן וטעם יין חדש וכו' וטעם כל הממתקים שבעולם. ואיתא במדרש (שוח"ט) נפשי ישובב בתורתך שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש. היינו דעל ידי אכילת מן ושתיית באר נבלע דברי תורה בלבם כמ"ש במד' (תנחומא ר"פ בשלח) דעכבם במדבר שיאכלו מן וישתו מי באר והתורה נקבע בלבם ואין הכונה על ידי שיהיו פנוים לבד. רק דאכילה ושתיה זו מבליע דברי תורה שהוא לחמו ומימיו של הקב"ה וכדאיתא (תענית ט.) שהמן בזכות משה ומרמז על התורה שבכתב שהוריד משה מן השמים והאכילם המן מן השמים וכן איתא (בב"ר פ' סו) מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה. וכמו כן היה הבאר בזכות מרים שזכתה למלכות שיצא ממנה דוד המלך ע"ה (כמ"ש סוטה יא סע"ב) שהיה מרכבה למדת מלכות פה תורה שבעל פה כו' (וכ"א בבראשית רבה מטל השמים זה המן ומשמני הארץ זה הבאר) ועל ידי מי באר נבלע הדברי תורה שבעל פה בלב וכמ"ש דהאריז"ל השקה את רח"ו ז"ל מי באר ועל ידי כן יכול לקבל כל הסודות בזמן קצר שנבלעו בו הדברי תורה ואיתא (בילקוט חוקת) על פי ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק א' והוא מוציא מים מן הסלע. והיינו פרק מתורה שבעל פה. ועל כן גם בשבת הוא הזמן שיבלעו דברי תורה בלב בני ישראל. ועל ידי שנבלעים הדברי תורה שבכתב ושבעל פה בלב ישראל משיבת ומיישרת נפשם ולבבם. וזש"נ ינחני במעגלי צדק למען שמו כי התורה שבעל פה מורה לנו הדרך נלך בה לילך במעגלי צד"ק. דשנת בשמן ראשי כוסי רויה מרמז גם כן על תורה שבכתב ותורה שבעל פה דשמן מרמז לחכמה (כמ"ש מנחות פה :) והיינו תורה שבכתב דנפקת מחכמה עלאה (כמ"ש זח"ב קכא א) וכוסי רויה רומז לתורה שבעל פה כש"נ ושתו ביין מסכתי ואיתא (זח"ג רעא ב) ביינא דאורייתא דבעל פה שהם גם כן דברי אלוהים חיים שהקב"ה מוסך בלב החכמים חידושי תורה שבעל פה. ושבתי בבית ה' מרמז למ"ש בתקו"ז (תי' ו) לדרתם זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בליביה כו' והיינו כדאיתא במ"ר פ' זו (פ' לד) אתם צאני ואני רועה כו' עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכ"נ ועשו לי מקדש וגו' ולכך בשבת שאומרים ה' רועי צריכים לעשות דירה נאה בליביה לשכינתא שירעה אותנו וזהו הבית ה'. ולאורך ימים רומז שהמקיים שבת בעולם הזה זוכה ליום שכולו שבת וזהו לאורך ימים לעולם שכולו ארוך כי אריכת ימים בעולם הזה אף שיאריך ימים הרבה מאד יש לו קץ וסוף ולא שייך על זה לשון אורך דכלפי שארוך יותר זה קצר וכמ"ש מזה כבר דלשון אורך בדברי תורה שאין רץ לארכו והיינו בעולם שכולו ארוך יום שבולו שבת. ואיתא בזוהר הקדוש (קלה ב) ברכו את ה' את דייקא דא שבת דמעלי שבתא ברוך ה' המבורך דא אפיקו דברכאן וכו' ואף שאנו אומרים בימי החול גם כן ברכו קודם ק"ש שחרית וערבית ויש לומר שמרמז הזוהר הקדוש על מה שאנו אומרים ברכו בליל שבת שנית אחר מזמור ה' רועי. דמזמור זה קאי על קדושת השבת כאמור ועל זה מרמז ברכו את ה' דא שבת דמע"ש שבזו הקדושה אנחנו נכנסים לקדושת שבת ברוך ה' המבורך מרמז למ"ש בזוהר הקדוש (יתרו פח א) והאי יומא מליא רישיה דזעיר אנפין מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין כי ברוך מקורא עלאה דכל ברכן נפקן מיניה היינו עתי"ק דכל הג' דברים שנאמר בהם ברכה חיי בני ומזוני במזלא תליין והיינו בעתי"ק (כמ"ש זח"ג עט ב). ה' מרמז לז"א. המבורך מרמז למדת יוסף דשבת ברזא דברית ובזוה"ח (תולדות) חשב מוסף שבת נגד קדושת יוסף הצדיק והוא הממשיך קדושה לעולם ועד שמרמז על חק"ת מדת כנסת ישראל וכמו"ש בזוהר הקדוש (ונת' לעיל מא' ט) וזהו שנרמז סוד ברכו בליל שבת כנ"ל:

בסעודה ג' אומרים המזמור שאמר דוד המלך ע"ה ה' רועי לא אחסר וכן יעקב אבינו ע"ה אמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה ואיתא בגמרא (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת וכן בדוד מצינו (ר"ה כ"ה.) ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים ובמדרש (קה"ר ד' ג') חי' דוד באותו שעה והוא ע"ד מ"ש (שבת ל'.) בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע וכו' והוא כמו שאמרנו שהעיקר הוא כשהאכילה הוא בקדושה שלא להנאת עצמו שאז ממילא זוכה לחיי עולם. וברכת המזון הוא גם כן עצה לזה שלא יביא האכילה לידי קטרוג יצר הרע כמו שנאמר ואכלת ושבעת וברכת והיינו על ידי שידע ויכיר שהשי"ת הוא הזן ומפרנס ואכילה שהוא מהשי"ת לא יביא לידי קטרוג יצר הרע. וחכמים תקנו ברכה אף לפניה ונטילת ידים. וא' (ברכות נ"ג:) והתקדשתם אלו מים ראשונים וכו' וכל זה הוא שיוכל להיות האכילה בקדושה. ולכן יעקב אבינו ע"ה שאמר האלהים הרועה אותי שהיה אכילתו בקדושה ולא ידע כלל מהנאת הגוף שהיה כמו אדם הראשון קודם הקלקול על ידי זה זכה לחיי עולם ולא מת. ואף דעל הגוון נכתב אצלו קבורה וחנטו חנטייא וספדו ספדיא היה רק כמו שינה כמו שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. וכן נדרש (סוטה כ"א.) בהתהלכך תנחה אותך זה העולם הזה בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבוא. והוא כאשר בעולם הזה תנחה אותך התורה ותדע שה' רועי ואז והקיצות וגו' שיהיה כמו שינה ויקיצה וכמו שנאמר ורבים מישני עפר. וכן רבינו הקדוש שאמר ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה כמ"ש (כתובות ק"ד.) ולא היה חסר לו כלום כמו"ש (ברכות נ"ז:) זה אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת וכו' רק שהיה אכילתו בקדושה ולא נהנה ולא הרגיש שום הנאת הגוף כלל. וכן איתא (במ"ש מרנ"ש) נשיא ר"ת ניצוץ של יעקב אבינו. ומש"ה איתא בגמרא (כתובות ק"ג.) כל בי שמשי הוי אתי לביתי' וכו' דלא מת. וכן דוד המלך ע"ה שנעשה מרכבה למדת מלכות וכמוש א' של שלחן זכה דוד ונטלו רק שבחייו לא האמין בעצמו והיה מתענה כמו שאמרנו אבל אחר פטירתו באותו שעה חיה דוד כנ"ל. וזה שאמר ה' רועי לא אחסר שאז כיון שאכילתו בקדושה הכל נתקן בשלימות. וזה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכמו שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך וכדרש הגמ':

אומרים בסעודה ג' דשבת ובכל הסעודות המזמור ה' רועי לא אחסר היינו שהעיקר הוא שיכירו כח הנותן שה' רועי ובמדרש (רבה ותנחומא פ' זו) ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחד מהן נטל חמדת כל העולם זכה בחכמה זכה בכל שהחכמה שהוא חכמת התורה כולל חמדת כל העולם. וגבורה עיקר הגבורה הוא כמו שנאמר איזהו גבור הכובש את יצרו וזה זוכה לגבורה בעולם הזה גם כן. שכל שליטת האו"ה על ישראל הוא על ידי השאור שבעיסה שנמצא בלב ישראל מקליפתם והכובש את יצרו על ידי זה זוכה לגבורה בעולם הזה גם כן וזהו זכה בגבורה זכה בכל. זכה בעושר זכה בכל מוסב על מעשה המצות וכמו שאיתא (עירובין פ"ו.) רבי מכבד עשירים ר"ע מכבד עשירים וכו' בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו שעושה גמ"ח במעותיו. אימתי בזמן שהם מתנות שמים ובאות בכח התורה. מתנות שמים היינו שמכיר שהשי"ת הוא הנותן לו כח לכל זה. ובאות בכח התורה הוא על פי מה שאמרנו שבכל מצוה יש גם כן תורה אור והוא המכוון לשם שמים בעשיית המצוה מפני שנצטוה מהשי"ת כאשר צוני ה' אלהי הוא האור תורה שיש בכל מצוה והוא הנהורא השלהבת שמדליק את הנר לפי שעה בפרט כל מצוה זו שעושה. ובלימוד התורה גם כן הלימוד בלבד בלא הכונה לשם שמים הוא גם כן מצוה ככל המצות והוא כמו נר ופתילה בלא שלהבת. רק כשלומד לשמה בכונה לשם שמים להכיר על ידי זה איתא ה' זהו התורה אור והאור זה מהתורה מאיר בכלל והוא מאיר לעולם (ונת' כ"פ) וזה הפי' ובאות בכח התורה שיש בו התורה אור. ומש"ה אמר במדרש אחר כך אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום. ולא זכה המתנה ג' החכמה שבחכמה דהיינו תורה לא שייך לומר אינו כלום דאף כשאין לו המכוון לשם שמים מכל מקום מצינו (פסחים נ':) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף שלא לשמה וכו' ולא שייך לומר אינו כלום אבל גבורה ועושר אם אינו מכיר כח הנותן ואינו בא בכח התורה אינו כלום וזה שאמר ה' רועי שמכיר הנותן שהוא השי"ת והם מתנות שמים ובאות בכח התורה ואז לא אחסר. ובשבת מכיר האדם שהכל מהשי"ת ומשום זה אומרים מזמור זה בכל הסעודות שבשבת זוכים גם כן לג' מתנות אלו דבשבת כל אחד מישראל נקרא יראי שמי כמו"ש (תענית ח':) ואימת שבת על ע"ה ועל ידי זה יוכל להיות גבור הכובש את יצרו וחכמה דכו"ע בשבת נתנה תורה ועושר כמו שנאמר ברכת ה' היא תעשיר זה השבת כמ"ש (ב"ר ר"פ י"א) ובגמרא (שבת קי"ט.) ושבשאר ארצות וכו' בשביל שמכבדין את השבת ואומרים מזמור זה שיכירו כח הנותן ה' רועי לא אחסר: