קישורים על תהילים כז:ד

אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו כי יצפנני בסוכה כו'. נקדים לפ' הפ' בתמניא אפי. גמול על עבדך אחי' ואשמרה דבריך להורות גודל מעלת הצדיקים אשר כל מגמת חפצם בחיים חיותם אינם חפיצים רק ליראת השם ולעבוד הבורא ב"ה אעפ"כ גם זה הוא בעיניהם לחסד עליון מה שהקב"ה עוזר להם שיהי' ביכולתם לעבוד אותו ית"ש והוא בעיניהם רק גמילות חסד וז"פ גמול על עבדך תעשה לי גמילות חסד שתעזרני לעשות רצונך האמנם שכל חיותי הוא רק למען אשמור דבריך וזה הרמז בדברי רש"י פ' ואתחנן אין חנון אלא מתנת חנם אף שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים מאת הש"י אלא מתנת חנם. פי' שיש להם לצדיקים לתלות למלאות רצונם שיחיו עוד בעולם הזה למען יעשו עוד מעשים טובים. אעפ"כ אינם מבקשים מאת הבורא ב"ה רק מתנת חנם כי על דבר זה מה שרצונם לעבדו ג"כ הוא בעיניהם רק מתנת חנם כנ"ל. וז"ש ועשה חסד עם אדוני אברהם. אפי' עם אברהם שהוא הי' מדת החסד אשר כל בריאת העולם הי' עבורו כמ"ש אלה תולדות השמים וארץ בהברא"ם באברה"ם וא"כ איך שייך לעשות עמו חסד הלא כל העולם נברא בשבילו. אך זה גופא הוא חסד שיהי' מדתו של א"א ע"ה בעולם. כי חסד עליון הוא דבר שאין לו סוף ואם הי' דבר שיש בו גבול לפי מדתו הי' בו צמצום לכן גם אברהם הי' צריך לחסד כדי שיהי' דבר שאין לו סוף. וידוע כי יום א' דסוכות הוא בחי' חסד והוא אזיל עם כולהו יומין. כי בכל ז' הימים כלול גם מדת החסד. וז"פ כי חסדך גדול עלי כי הוא העולה על כולם. ועל כל הענינים שאנו מתפללים צריכין לעורר מדת החסד אף בדבר שהוא נוגע לכבודו ולעשות רצונו. וז"ש בתפלת מוסף בי"ט מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים. אפי' בנין בהמ"ק שהוא ג"כ נוגע לכבוד הבורא ב"ה אעפ"כ גם לזה צריכין לרחמיו הרבים כנ"ל אך עכ"ז הדבר תולה ביד הצדיקים שהם ינהיגו וימשיכו החסדים לבני ישראל לבל ילכו חוצה ובל יבוזו זרים. וז"ש תיכף בבריאות העולם ויאמר אלהים יהי אור ואי' במד"ר אלו מעשיהם של הצדיקים. וז"ש גנזו לצדיקים לע"ל שהם היסודות אשר על ידם יתנהג החסד בעולם. וז"ש דוד המלך ע"ה עשה עמי אות לטובה. טו"ב ה'. שיהי' הוא הצינור בחי' השפע אשר על ידו ילכו החסדים. וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שיהי' כח בהצדיקים להוליך השפע בבחי' אור המקיף לבל ינקו ממנו החיצונים ח"ו. וזה ג"כ ענין הסוכה בחי' אור המקיף על החסדים היורדים ע"י היחוד הוי' אדנ"י גימט' צ"א כמנין סוכ"ה. סכ"ך גימט' מאה ברכאין. וזה ויבא יעקב שלם כו' ואח"כ ויעקב נסע סכותה כי זה השלימות גמור בבחי' סוכה אור המקיף. ונחזור לביאור הכתוב הנ"ל לחזות בנועם ד' הוא הנועם עליון הם החסדים כי יצפנני בסוכה שיהיו בחי' אור המקיף שירדו לבני ישראל לבדם. אמן:

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו' והיינו דבשבת נקראו ישראל בני היכלא דמלכא ומבקשים שבתי בבית ה' כל ימי חיי אף בימי המעשה. ושמעתי בשם רבינו ר' בונם זצוקללה"ה. שאמר שהמכוון ששאל מאת ה' שזה יהיה המבוקש שלו. וזש"נ אותה אבקש שבתי בבית ה' וגו'. והעיקר הוא הרצון. וכמו שאנו רואים שמכל פעולת אברהם אבינו ע"ה שהיה מכניס אורחים ומקרבן לידיעת ה' והקריא שם ה' בפי כל בריותיו. לא נכתב בתורה רק ברמז ויטע אשל וגו' כמו שנדרש (סוטה י.) וקירא בשם ה'. ויקרא כו' ובפרשה זו כתבה תורה כל פרטי הסעודה שהאכיל למלאכים. שלא היו צריכים למזונותיו ואכלו רק לכבודו וכמו ש' במ"ר עלת לקרתא הלך בנימוסה כו' ואי' בגמ' (ב"מ פו:) בשכר שלשה זכו לשלשה כו' ובמ"ר קא חשיב על כל פרט שפרע הקב"ה לבניו במדבר בישוב ולעתיד לבא. ולכאורה טפי היה להתורה להזכיר מה שזן לבני אדם הצריכין למזונות. ושפרסם אלהותו ית' שיהי' נקרא אלהי הארץ. ולרמז קיבול שכר על זה. משא"כ המלאכים שלא הוצרכו למזונות וגם לא לפרסום מלכות שמים. אך הענין עפמש"נ כי קרוב וגו' בפיך ובלבבך לעשותו. ולא כ' ובמעשיך. והטעם שהשי"ת דורש מהאדם רק הרצון בפיך ובלבבך. וגמר המעשה מסייע השי"ת וזש"נ לעשותו. וכמו ש' בזוה"ק (ח"ג קס א) כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא גבי קב"ה. לא בעי מינן אלא לבא כו' וכ"ה בגמ' (סנהדרין קו:) הקב"ה ליבא בעי. ובכאן אחר המילה השיג אברהם אבינו ע"ה חשק מחודש לעבודת השי"ת וכמו ש' (יומא כח:) אנן מאברהם ניקום ונגמר ופירש"י להיות זריזין כאברהם. וכאן שהשיג חשק ישראליי ועשה כל דבר בחשק נפלא. ולכן נפרע לבניו על כל פרט ופרט במדבר ובישוב ולע"ל. ונכתב בתורה מעשה זו להודיעינו שהעיקר מה שהשי"ת דורש מאתנו הוא החשק והרצון בפיך ובלבבך רעותא דלבא. וגמר המעשה יגמור השי"ת שיהיה לטוב. וזש"נ אחת שאלתי וגו' אותה אבקש שבתי וגו' שיהיה זה עכ"פ המבוקש שלי. שבתי בבית ה' כל ימי חיי. וזה החשק משיג הישראל בשבת. דשבת ברזא דברית. ומשיג ישראל החשק וכמו ש' בגמק גו"י שרצונינו לעשות רצונך כו' ואף שרק בשבת נקרא הישראל יושב בבית ה'. מ"מ המבוקש להיות תמיד בבית ה'. ומשתדלי באורייתא ת"ח כשבתות ויום טוב (כמו ש' רע"מ זח"ג כט א) שהם תמיד יושבין בבית ה' כמו בשבת. ובגמ' (קידושין לב:) ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו. לא נדמו לא אלא לערביים וכ"כ בגמ' (ב"מ שם) א"ל וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממנו ישמעאל. ולכאורה נראה שאמרנו לו זה לחידודא. אבל ענין ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם הוא ע"ד מ"ש (סנהדרין סג:) לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים ומאי ניהו הפרד והסוס. אדרמלך דאדר לי' למרי' בטעינה וענמלך דעני לי' למרי' בקרבא ע"ש שזה היה דרכם לעשות הדבר שבא להם ההשפעה על ידו לדחלא ולע"ז. ולאשר שהיה להם הטובה מבע"ח אלו הפרד והסוס עשו דמותם אלהות. ועדמש"נ (חבקוק א׳:ט״ז) ע"כ יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה. והיינו לאשר פרנסתם היה על ידי הצידה זבחו וקטרו לרשתות הצידה (וכמו ש הרד"ק) וכמו כן הערביים שהיה פרנסתם מנסיעות והובלת סחורות ממדינה למדינה וכמש"נ והנה אורחת ישמעאלים באה ות"א שירת ערבאי.ולכן השתחוו לאבק רגליהם. שמסיבתם בא פרנסתם. ובאמת היה אז כשהיגע זמן לידת יצחק אע"ה הנימול לח' שממנו יצא אומה ישראלית שיהיה זה דרכם אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. וכל חיי האדם צריך להיות הולך ממדרגה למדרגה וכמש"נ כי הולך האדם אל בית עולמו. ואברהם אבינו ע"ה כ' בי' ג"כ הלוך ונסוע הנגבה לברר מדתו וכמו ש' בזוה"ק וכמו שאמרנו הנגבה שיהיה מנוגב מכל חמדתו עוה"ז. ועל כן אז נדמו לו המלאכים כדמות ערביים שכל עסקם בהילוך ונסיעה. וזה שא"ל בערביים חשדתנו כו' כבר יצא ממנו ישמעאל. שהוא שעדיין יש פסולת שיצא ממך. שבחר להתפרנס בעניני עוה"ז על ידי הילוך ואבק רגליו ולזה הוא עובד. משא"כ אנחנו באנו לשורש נסיעה שלך שהוא בקדושה הלוך ונסוע הנגבה. וכמו שיצא ממך נפש יצחק וממנו יצאו אומה ישראלית תמימי דרך ההולכים בתורה ה'. והאבות היו הראשונים שעבדו שהי"ת בהשתדלות והיו מהלכים. וכמו ש' (סנהדרין צו.) כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים כו' ועל כן המלאכים שהיו נגד קדושת האבות וכמו שאמרנו נדמו כערביים שעסקם ההילוך והנסיעה. ובאמת אף שמתחלה אכלו המאלכים רק לכבוד אברהם כמו ש' במדרש. מ"מ באמת היה אכילה ודאית דאי' בזוה"ק (ח"ג ז ב) ובג"כ ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים כו' ועדמ"ש תנו עוז לאלהים ובזוה"ק (ר"פ בא) וכד עבדן עובדן דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקוב,ה כו' ק"ו שהמלאכים נזונין ממעשה ישראל. וממעשה המצות יש להם הקיום. וכן כאן ראו המלאכים אחר כך שעל ידי החשק שהיה לאברהם במצות הכנסת אורחים מזה היה להם הכח. והיה להם אכילה ממש וכמו שמצינו (יומא עה:) לחם שמלאכי השרת אורכלין אותו דברי ר"ע כו' עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם כו' ובאמת אלו ואלו דא"ח שבודאי ידע ר"ע שאין מלאכי השרת אורכלין לחם. רק שהם ניזונים מרוחניות המן. והיינו מעשה המצות של צדיקים. וישראל אכלו המן כמו שבא לעוה"ז בלבוש. ומן כזה אין מלאכי השרת אוכלים וכמו ש' ר' ישמעאל. וז"ש במ"ר (פ' מח) עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו וכיון שיצא ידיהן והוא עומד עליהם אימתו מוטלת לעיהם מיכאל מירתת גביראל מירתת כו' שמתחלה שרצה לכבדם קראם אדוני. ואחר שיצא ידיהן ראו שעל ידי החשק והזריזות שלו יש להם הקיום. והוא מפרנסם ואימתו מוטלת עליהם שראו שהאכילם ממש. דהיינו על ידי זריזות וחשק המצוה. ונכתב בתורה הסעודה שהיה באמת אכילה ממש. לחם שמלאכי השרת אוכלין:

אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הֹוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃ {פ}